קיראו כאן על ביקור במועדון מקלספילד טאון Macclesfield Town, מהליגה בחמישית באנגליה, שאירחו אותנו באיצטדיון Moss Rose Ground Ground, מקלספילד.
איפה זה:
תכירו
תאריך הביקור שני, 16.3.15, 17:00
שם הקבוצה Macclesfield Town FC
כינוי The Silkmen
תאריך הקמה 1874
איצטדיון The Moss Rose Ground, Macclesfield, תכולה: 6,355, מתוכם: 2,599 בישיבה
ליגה ומיקום (ביום הביקור) Conference Premier (ליגה חמישית) מקום 3/24
אתר רשמי
הביקור שלנו
כל הדרך למקלספילד, חשבתי על אורן, שנבצר ממנו מלהיות עימנו כאן היום בביקור ההסיטורי הזה. למי שלא מכיר את הסיפור כיצד פרוייקט הסינדרלה נולד, אספר בקצרה ש״אנשי המשי״ – הם קבוצתו האהודה של אורן שבחר בהם באופן שרירותי למדי, אי-שם בשנות התשעים של המאה הקודמת, ומאז הכל היסטוריה…
העיירה מקלספילד השוכנת בסמוך לאיזור ה peak בו ביקרנו קודם לכן, ממוקמת למעשה במחוז צ׳שייר, ובה גרים כמעל 50 אלף תושבים. לצערנו, הלו״ז הצפוף לא אפשר לנו לטייל בעיר, ומיד פנינו ל Moss Rose Ground – מגרשה הביתי של הקבוצה המקומית. המוס רוז נראה כלפי חוץ כמו שילוב בלתי אפשרי של קרקס נודד ופנצ׳רייה. מיקומו של המגרש במרכז רחבת כורכר גדולה מלאת שלוליות בוץ ושמן מנועים, בתוספת אינספור שלטים מכל הצבעים הסוגים והגדלים ועיטורי פסיפס מרהיבים על הקירות החיצוניים המספרים את סיפורו של המועדון הצנוע והנחמד הזה.
נכנסנו בין כתלי המועדון לאחר זימזום קל באינטרקום – ממש כמו פעם. ההרגשה הייתה שאכן מצפים לנו אי שם במעלה שתי הקומות. העליה בחדר המדרגות היתה לרגלי סמל ענק גדול ועגול שקישט את הקיר המרכזי. לאחר מעבר בכמה דלתות נוספות שחצצו בין האנשים שבפנים לקור שבחוץ, הצגנו את עצמנו בפני מזכירת המועדון ושאר נושאות התפקידים שאיישו את המזכירות. יפה היה לראות שהמשרדים השקיפו היישר למגרש. הדבר לא היה דומה לאף מועדון שראינו קודם, וזה היה דווקא רעיון מוצלח ביותר: דרך חלונות ענק הצופים מטה, נפרש בפני כל עובדי המשרד הדשא הירוק והמטופח למדיי של המוס רוז.
המזכירה, כריסי, שידעה על בואינו, הזדרזה להצביע על שתי דמויות שהלכו על כר הדשא, שאחד מהם היה בודאי Dave Towns – הג׳נרל מנג׳ר של הקבוצה. כריסי אף הציעה לפתוח לנו את חנות המועדון, בזמן שנמתין לפגישתנו. הלכנו אחרי כריסי, חזרה לקומה התחתונה שם נמצאת חנות המזכרות, וקנינו מכל הבא ליד, עד שהגיע Dave יחד עם איש התחזוקה של המגרש Daniel, הכפיל המקומי של בראד פיט עם זקן. דייב היה חביב וסבלני ביותר. הפגישה עימו שם בחנות המזכרות, היתה מהזכורות לנו לטובה מכולן. דייב סיפר לנו על ההתרגשות הגדולה והציפיות מהיישורת האחרונה של העונה הקסומה שהמועדון הקטן הזה חווה, כאשר הסיקלמן מתמודדים על לא פחות מאליפות הליגה החמישית. התחושה שהיא שהפעם הם יכולים לעשות את זה ולעלות חזרה לליגה הרביעית, ואם לא דרך ההעפלה האוטומטית, אז לפחות דרך הפלייאוף. דייב סיפר שחוץ מדניאל שלצידו, מנהל התלבושות והוא עצמו, שאר הצוות הניהולי של המועדון מורכב כולו ממתנדבים. מתנדבות יותר נכון, ולמען הדיוק: מעוד שלוש נשים שמאיישות תפקידים נוספים. הא, כן – שכחנו פרט חשוב: ולכולן קוראים כריסי. אמיתי לגמרי.
עוד סיפר דייב על הנקודה הישראלית במועדון. לטענתו, שיחקה הקבוצה לפני מספר רב של שנים נגד אחת מהתל-אביביות במשחק אימון. לאחר שבילו, בכיר הסנידרלות בכל הנוגע להפועל תל-אביב, לא זכר משחק כזה, וגם לאחר שחיפשנו רבות ברחבי הרשת לאחר המשחק הזה ולא מצאנו – אנו משאירים את התיאוריה הזו בספק…
לאחר הענקת הפלאק ולחיצת הידיים המסורתית, דייב העניק את שרביט האירוח בידי דניאל, מנהל האיצטדיון. לאחר פרידה מדייב שכללה איחולים לבביים כנים משני הצדדים, יצאנו אחרי דניאל לסיור במתקנים שבחוץ. דניאל הוביל אותנו ביציאה לכר הדשא דרך הטבעת הפנימית ההיקפית של תוך המבנה, שהזכיר חניון תת-קרקעי. יצאנו החוצה לקור העז ועשינו דרכנו יחד ארבעתנו לאט, בסמוך ליציעי החוץ תחילה, אח״כ מאחורי השערים שרשתם היתה תלוייה על הקורות בציפייה אינסופית למשחק הבא. עברנו לצידו השני של המוס רוז,ליציע שנקרא: Hanshaw’s Stand. ביציע זה היו ממוקמים תאי ההלבשה של שתי הקבוצות, וחדרים נוספים. נכנסנו במסדון הפנימי של היציע, ושם פגשנו את מנהל התלבושות של הקבוצה, אדם חביב ביותר, שהיה עסוק במשימותיו המקצועיות שכללו כביסה של כל סט האימונים והמשחק, ואירגון כל ציוד הספורט. יפה היה לראות את צרור המפתחות שאיש הזה משתמש בו. היו שם לא פחות ממאה…
לאחר סיור קצר בחדר ההלבשה המיותם של קבוצת הבית והאורחים, ובשאר החדרים, ליווה אותנו דניאל בהקפה מלאה סביב המגרש, כאשר הוא מספר על ההתרגשות הרבה ממשחק הבית הבא מול Bristol Rovers, שאוהדיה צפויים למלא את כל יציעי החוץ באיצטדיון. תיארנו לעצמנו את החוויה לראות את המוס רוז מלא, ודיי התאכזבנו שהפעם לא יצא לנו להיות נוכחים במשחק כאן, אבל אנו יודעים שנחזור לכאן. אין מצב שלא. נפרדנו מדניאל ומכל הכריסיות בתודה על האירוח המושקע, והמשכנו בדרכנו ליעד הבא.