ביקור במועדון ווקסהול מוטורס Vauxhall Motors

קיראו כאן על ביקור במועדון ווקסהול מוטורס Vauxhall Motors, מהליגה השישית באנגליה, במשחק תחתית נגד Darlington שהתקיים ב Rivacre Park, אלסמיר פורט.

 

תכירו:

תאריך הביקור 19.4.14, שבת, 15:00
שם הקבוצה Vauxhall Motors FC
כינוי The Motormen
תאריך הקמה 1963
איצטדיון Rivacre Park, Ellesmere Port, תכולה 3,300 (מתוכם 300 בישיבה)
ליגה ומיקום (ביום הביקור) Conference North (ליגה שישית) מקום 18/22
אתר רשמי | ערך בויקיפדיה 

 

הביקור שלנו

מיד עם סיום הביקור בצ'סטר, החלנו בנסיעה חפוזה לכיוון אלסמיר פורט – פרבר תעשייתי ואפור של העיר ליברפול. הנסיעה היתה ארוכה מהצפוי בגלל הפקקים שהותיר אחריו הדרבי שמעבר לגבול שנגמר בתיקן מאופס. מיהרנו לRivacre Park, ביתה של קבוצת ווקסהול מוטורס Vauxhall Motors, ולצפייה במשחק שאמור היה להתחיל בשעה 15:00. רעבים לאוכל ולשערים וקצת עייפים, הגענו למקום. שלושה מחברי המשלחת פרשו לחפש מקום לאכול, בעוד האמיצים שבנינו שילמו 10 פאונד, ועברו בקרוסלת הבידוק בכניסה לאיצטדיון. אלו ששילמו התאכזבו עד מאוד מכך שלא היו כרטיסים מודפסים למשחק, ושאין מה להוסיף לאוסף הכרטיסים ההולך וגדל שלנו…ה Rivacre Park של ווקסהול נראה כמו מגרש טיפוסי של קבוצה מהליגות היותר נמוכות באנגליה: מסביב לכר הדשא הוקמו חומות אבן נמוכות מעוטרות בעובש וירוקת. הרחק בקו האופק היה ניתן לראות עצי אורן ערומים שניראה שהצטופפו יחד לראות גם הם את המשחק. האיצטדיון מוקם ככל הנראה במעין איזור תעשיה, וריח מתוק/חמוץ של כימיקל שרוף היה אורח של קבע באטמוספירה, בצוותא עם רעש סטטי מונוטוני תמידי שעלה מרחוק מהכבישים המהירים שהקיפוהו.

 

קשה היה להאמין שווקסהול, וסטוקפורט (אותה ראינו רק יום קודם לכן) משחקות באותה הליגה. סטוקפורט, התהדרה באיצדטיון בן 10,000 מקומות, ונהנתה מ 3,000 אוהדים למשחק, ווקסהול הצנועים שיחקו היום אל מול 165 אוהדים בדיוק, שהתחלקו בין שני יציעים מקורים שנבנו בשני צדי המגרש. חלק נכבד מהאוהדים אף העדיפו לעמוד מאחורי השער הקרוב לכניסה, יחד עם הסגל הבכיר של המועדון שהורכב מהיו"ר ומזכיר המועדון. למרות שהמשחק כבר החל, חשוב היה לנו להצטייד בכמה מזכרות מהמקום המיוחד הזה. פנינו לחנות המזכרות שהיתה למעשה קראוון עתיק בן חדר אחד קטן וצפוף. באחד הדפנות מוקמם ארון ובו היה אוסף כביר של תכניות משחק ישנות ונדירות (חלקן אף משנות ה-70) של כל קבוצות הליגה האנגלית לדורותיה. היה יפה לראות איך חוברת כזו הפכה להיות מוצר אספנות נחשק, ופריט מסורתי שכל משחק כאילו לא התקיים מעולם בלעדיו. רכשנו בחנות סיכות, צעיף, חולצת משחק, ותוכניה (איך לא) ומסרנו את המזומנים למוכר. הבחור הרזה הגבוה ולבן השיער, שדמה מאוד לשחקן קולנוע אמריקאי מוכר, הופתע מאוד מהיקף הקניה. לא כל יום בא מישהו ושופך בחנות הזו 30 פאונד… הוא טפח קלות על כתפו של בנו הנער שעמד לצידו, וכאילו אמר לו ללא מילים: "היום הסתדרנו…”.

 

יצאנו את החנות המאולתרת וחיפשנו להצטייד בקפה. נכנסנו לקראוון נוסף, שניראה והריח כמו אילתור אחד גדול. מעבר לזה שהגישו שם pies במילויי חיות לשעבר, פירגנו שם גם בקפה חם וטוב. קירות הקראוון/קיפטריה היו עשויים כולם עץ. על השטיח נפרש שטיח עבה שנתן הרגשה של ביתיות חמימה. קירות העץ היו מקושטים פה ושם בגזרי עיתון רלוונטים לקבוצה הצעירה, יחד עם דגלונים וצעיפים צנועים שעיטרו את החלונות. היה יפה לראות את המחוות הקטנות של האוהדים למועדון המיוחד הזה. פנינו לקנטינה. ביקשנו פעמיים קפה. לקחת. רותח. עם קצף. דל. סתם. די. יצאנו החוצה לעבר המשחק שאוטוטו חגג כבר 20 דקות שלמות.

 

ווקסהול המארחים היו לבושים בחולצות לבנות ומכנסיים כחולים, ואילו האורחים התגאו באחת החליפות היותר, איך נאמר… מעניינות (וזה באנדרסטייטמנט מטורף, כן?!): החולצות היו חולצות פסים המורכבות מצבעי ירוק זרחני ושחור, ומעל כל אלה התנוסס לו בגאון וללא כל קשר כלשהו צוארון אדום כדם. לשתי הקבוצות היה זה משחק פרידה מהליגה, וכל אחת מסיבותיה היא: בחודש מרץ השנה, הודיעה הנהלת ווקסהול על כך שעקב בעיות כלכליות חמורות, הקבוצה תפרוש בתום העונה מהליגה הנוכחית בה היא משחקת. ההחלטה האסטרטגית הזו תחזיר את הקבוצה לשחק בליגות האיזורית של מערב מחוז צ'שייר שזה יוצא ליגה האחת-עשרה step 7, לבנייה מחדש לקראת עתיד טוב יותר. בהחלט חתיכת נפילה…. לוורקינגטון, היו ערב המשחק 26 נקודות בלבד. הקבוצה ספגה כמעט הכי הרבה בליגה: 79 שערים, והיו ממוקמים עמוק עמוד במקום האחרון. כאן תוכלו לראות את שתי ההודעות מהנהלת המועדון בעניין הפרישה. הראשונה, מחודש מרץ, היא ההודעה הראשונה והרשמית בה הודיע היו"ר לאוהדים על החלטתו האמיצה. השנייה, מחודש אפריל, מהווה מעין פרידה עצובה מהליגה.

פנינו לעמוד מאחורי השער ולעודד את הלבנים של ווקסהול, כאשר מולנו התפתח משחק דומה לשניים הקודמים שראינו. ההבדל היחיד היה שאת המשחק הזה ראינו אנו ועוד 164 צופים אחרים, ובשני המגרשים האחרים ראינו את המשחק יחד עם עוד כמה אלפים. אבל דווקא בשממה הזו – היה משהו יותר מיוחד, יותר אישי, יותר אנושי ויותר מהנה, ואהבנו את זה מאוד. כאן, כל צעקה של כל אוהד נשמעה בבירור, ואף זכתה להד שחזר מעצי האורן הרחוקים. חיפשנו בקהל אוהדים מוורקינגטון, ובהחלט היו כמה וכמה כאלה, ביניהם זוג מבוגר שעל פניו נראה שכדורגל הוא התחביב האחרון עלי אדמות שמעניין אותם.

 

לקראת תום המחצית הראשונה התחלנו בחיפושים אחר Allan Bartlam, י"ור ווקסהול, לו הודענו על בואנו. עינינו קלטו אדם מצוייד במשקפי שמש כהות, לבוש חליפה כחולה כהה עם לוגו רקום של ווקסהול על הדש. הוא נהג לעמוד מאחורי השער, ולהישען על חומת האבן, ולצרוח: Come on whites! היה זה אלן בכבדו ובעצמו. בלי פוזות, בלי שטיקים, יורד לעם ועומד כאחד האדם ומעודד את קבוצתו. גם אלן הופתע משני הזרים המתעניינים בו. לאחר כמה הסברים קצרים על מעשנו כאן, עשה רושם שאלן מאוד התרשם. הוא קרא לעוזרו המזכיר, Mike Harper (שדמה לו שתי טיפות מים), ובהתלהבות של נער הסביר גם לו את מעשינו כאן. ככל שסיפרנו לו על שאר ביקורינו שניהם הפכו יותר ויותר מתעניינים. הם שאלו שאלות על חוויותינו והתרשמותנו מכל המועדונים שכבר ביקרנו. השיחה היתה נעימה וקולחת, ואלן אף התפנה לענות על כמה שאלות בראיון קצר, או תוכלו לקרוא ממש כאן.

לאחר הראיון הקצר, הצטלמנו אורן, אני, אלן ומייק כאשר הם מקבלים מידינו את הפלאק. כנראה שגם לאלן היה חשוב לתעד את המעמד, ולכן הוא קרא לביתו, שעמדה עם עגלת תינוק בצד השני של המגרש. הוא רץ עד אליה כדי להביאה אל המקום בו עמדנו וביקש ממנה לצלם אותנו יחד…

 

בין לבין ראינו גם משחק. ווקסהול עלו ליתרון בדקה ה 32 משער של Tames, כאשר דקה לפני המחצית, השוו וורקינגטון בשער נגיחה נהדר של הקפטן May כפי שתוכלו לראות בוידאו הזה שצילמנו. נחסוך מכם את סיקור המשחק כולו, כי כבר הבנתם אולי שכדורגל גדול לא ראינו. אבל מה שכן – צעקנו וצווחנו Come on Motormen וגם Come on whites!!! עד שגרוננו ניחר, כאילו אין מחר. ואכן לווקסהול לא היה מחר…

עם השריקה למחצית, ירדו השחקנים לתאי ההלבשה בדיוק דרך היציע בו עמדנו. היה נחמד לראות את טכנולוגית העל שאפשרה לסדרן לחצוץ בין השחקנים להמון הקהל באמצעות שני מוטות ברזל חלודים שנשענו על גדרות האצטדיון מצד אחד ובצידם השני רותכו למעקה המנהרה שהובילה לחדרי ההלבשה. האינסטרומנט הזה למעשה חצץ בין שני חלקי יציע העמידה שמאחורי השוער, ומנע מכל שבעת האנשים שהיו בו מלעבור לצידו השני. במחצית השניה, כאשר הקבוצות התחלפו בצדדים, יצא שעמדנו מאחורי השוער האורח. חשבנו רבות על הבחור האוסטרלי הצעיר, Zinic, כמה תעצומות וכח נפשי צריך אדם, ספורטאי כמוהו כדי לעמוד בשערה של קבוצה כושלת ששערה מובקע בממוצע 3 פעמים למשחק. בדקה ה-60, ליקט Zinic את הכדור השני משערו, לאחר שהעמיד חומה שלא היתה עומדת אפילו בתקן ישראלי. ווקסהול כבשו את השני מבעיטה חופשית מוצלחת מרגליו של Clair, ואנחנו היינו ממש מאחורי השער כדי לצלם ולתעד את האירוע היפה הזה…

המשחק הסתיים 2:1 ללבנים. התוצאה לא שיפרה את מיקומם בטבלה, ולא את מצב רוחם העגום כנראה, אבל ראינו על פניהם שהמשחק הזה היה חשוב להם. כל נקודה חשבת. כל תיקול, כל הדיפה, כל קרן. כי באנגליה ככה זה. וגם האורחים, שלא נראו בכלל כקבוצה הכי אומללה בליגה הגיע כל הכבוד. הם נלחמו עד הסוף כמו ספורטאים אמיתיים. מקצוענים לכל דבר ועניין!
נפרדנו מידידינו החדשים באלסמיר פורט, ואיחלנו להם הצלחה בדרכם החדשה שם יתמודדו מול עוד למעלה מ-20 קבוצות, על חזרה במעלה הפירמידה המתישה והכמעט בלתי אפשרית. בדרכנו החוצה הספקנו לשמוע את הכרוז המאולטר של המוטורס, מודה לנו החברים מישראל מול קבל עם ועדה על ביקורנו היום. יצאנו מהריבקר פארק גאים על כך שהיינו נוכחים בחוויה המיוחדת הזו.

גלריית תמונות

גלריית וידאו

תגיבו, מה ׳כפת לכם?

תגובות