קטנים רק מבחוץ // ניר קיפניס

אם ארצה אי פעם להפסיק לאהוד את מנצ'סטר יונייטד, כנראה שאצטרך מגהץ: סמל הקבוצה ושמה מקועקעים לנצח לא רק על לוח לבי, אלא גם על שתי זרועותיי.

את מספר הביקורים שלי באולד-טראפורד כבר הפסקתי לספור מזמן. לדעתי אפילו הבן שלי, "כולה" בן 14.5 נכון לרגע כתיבת שורות אלה, כבר לא סופר. ובכל זאת, החוויה הכי גדולה שלי כאוהד כדורגל במנצ'סטר (וראיתי כבר גמרים אירופים עם הקבוצה שלי, ניצחונות גדולים – ואפילו את המספרת של רוני בדרבי – מהיציע) הייתה בשנה שעברה, כאשר יום לפני המשחק שבו אירחה יונייטד את צ'לסי, קפצתי לעיירה הסמוכה, בארי, כדי לראות את אף.סי יונייטד, מהליגה האזורית, משחקת.

חמישה פאונד כרטיס למבוגר, שניים בלבד לילד וכ-3,000 אוהדים, לבושים כולם בבגדי הקבוצה, מילאו בערך חצי-מגרש ולא הפסיקו לשיר שירי הלל למי שאפשר לכנותם "הפועל קטמון סניף מנצ'סטר". קבוצה שהוקמה על ידי האוהדים הוותיקים והכי אמיתיים של מנצ'סטר יונייטד (יש אוהדי יונייטד שלא יסכימו אתי, אבל עובדה היא שחלקם הגדול של אוהדי "אף.סי יונייטד אוף מנצ'סטר" בשמה המלא, עדיין מגיע בקביעות למשחקים של קבוצת האם) שמאסו במסחור של מנצ'סטר יונייטד ובמכירתה לבעלים הנוכחיים, משפחת גלייזר (והרשו לי להוסיף: "טפו").

אלא שלא רק בבארי: מי שינוע בשבתות על הכבישים באנגליה (רק בזהירות: המטומטמים נוסעים בצד הלא נכון של הכביש עוד לפני ששתו אפילו טיפה!) וייכנס לתחנות הדלק ובתי הקפה שבצדי הדרך, ימצא שם את פניה האמיתיות של תרבות הכדורגל האנגלי. משפחות בנות שלושה דורות, נשים, גברים וילדים, לבושים כולם בחולצות-משחק של קבוצות שרק אובססיביים לכדורגל האנגלי כמוני עדיין זוכרים. אם תעקבו אחריהם למשחקים עצמם, אולי לא תמצאו כדורגל נוצץ ואיכותי (אם כי לעיתים קרובות איכותי יותר מזה של מרבית הקבוצות בליגת העל שלנו), אבל אווירת כדורגל נפלאה – שכאשר שוטפים אותה בכמה פיינטים בפאב הסמוך – הופכת למושלמת, תהיה לכם בשפע.

kipnis

אז אם המנגינה של "משחק השבוע" הזכור לטוב מימי הערוץ היחיד גורמת לדופק שלכם להאיץ, אל תוותרו על המועדונים "הקטנים" של אנגליה.
אחרי הכל, הם קטנים רק מבחוץ.

תגיבו, מה ׳כפת לכם?

תגובות