ביקור במועדון לינקולן סיטי Lincoln City

קיראו כאן על ביקור במועדון לינקולן סיטי Lincoln City, מהליגה החמישית באנגליה, במשחק תחתית נגד וולינג יונייטד Welling United שהתקיים בסינסיל בנק סטדיום Sincil Bank Stadium, לינקולן.

תכירו:

תאריך הביקור שבת, 14.3.15, 15:00
שם הקבוצה Lincoln City FC 
כינוי The Imps
תאריך הקמה 1884
איצטדיון Sincil Bank Stadium, Lincoln, תכולה: 10,120
ליגה ומיקום (ביום הביקור) Conference Premier (ליגה חמישית) מקום 12/24
אתר רשמי | ערך בויקיפדיה 

הביקור שלנו

הגענו לעיר ההיסטורית, לינקולן בשעות הצהריים, לאחר נסיעה לא ארוכה מדיי משדה התעופה בלוטון. החנינו את הרכב בסימטה צידית בלב המרכז העתיק של העיר וזרמנו עם נחיל התיירים והמקומיים במורד הרחוב המרכזי, כשלימיננו טירת לינקולן (שהיתה סגורה לתיירים), ומשמאלנו קתדרלת העיר המפורסמת. לאחר התרשמות קצרה ממה שלעיר המקסימה הזו היה להציע, וביקור חטוף בקתדרלה, נסענו לאיצטדיון, הסינסיל בנק Sincil Bank לפגוש את מנהל השיווק של המועדון, מר ראסל מור, Russel Moore שהקציב לנו כרבע שעה (שזה דיי הרבה בהתחשב שמדובר היה ביום בו התקיים משחק ביתי של הקבוצה).

איצטדיון הסינסיל, כשמו כן הוא, שוכן על גדת אחת מכמה תעלות החוצות את העיר. למגרש החנייה, שהיה ריק באותו זמן (כשעתיים לפני המשחק) נכנסנו רכובים בטויוטה שלנו, לאחר שהצגנו עצמנו כאורחיו של ראסל, כאשר כל הסדרנים לבושים המעילים הזוהרים מפנים את הדרך כלאחר כבוד. מול המבנה המרכזי של המועדון, בו שכנו המשרדים וחנות המזכרות, על משטח האימונים, שחקני קבוצת האפרוחים של המועדון מבצעים טס״חים עם דגלי שתי הקבוצות המתמודדות בהכנות אחרונות למופע שלפני שריקת הפתיחה. נכנסנו בשערי המועדון, מציגים את עצמנו לחמשת הגברות המובגרות שקירקרו להן בנחת תוך כדי עבודה משרדית,והמתנו למארחינו.

ראסל נכנס, מצוייד בחיוך, חליפה אפורה, עניבה אדומה ועוזרת מדהימה, ועוד בטרם הסתיימו להן מילות הכבוד והחנופה על האירוח, צעדנו אחריו במהירות לכיוון לב האיצטדיון לתחילת הסיור ולמספר צילומים רשמיים. במרכז כר הדשא, עסק הצלם הרשמי של המועדון בסידורים אחרונים לקראת המשחק, והוא, יחד עם ראסל והעוזרת הנהדרת שלו, זכו מאיתנו לקבל את הפלאק ה-15 של פרוייקט הסינדרלה. הבטנו סביב, וראינו את האיצטדיון המכובד של הסינדרלה מהליגה החמישית. זהו אחד האיצטדיונים הוותיקים שעדיין פעיל בכל הליגות, והוא חתיכת פלא לכתוב עליו הביתה. האיצטדיון בן ה 10,120 מקומות בדיוק הוקדם בשנת 1894, שחודש ושופץ בשנת 1999. מאחורינו, ניצב לו בגאון ה Lincolnshire Echo Stand, שנבנה בשנת 1987, התלול, המקורה והצר למדי, שמכיל 2,250 אוהדים מעורבים של קבוצת הבית והאורחים.

מולנו, גדול יותר, נמוך יותר, תלול פחות, היציע המרכזי: The Lincolnshire Co-operative Stand, שמכיל 5,700 מקומות, השמורים בעיקר לאוהדי הבית, כאשר מושביו הקרובים יותר לדשא שמורים למנויי משפחות ומבוגרים. עקבנו בזריזות אחרי ראסל, שדילג ביעילות בין מעברים וכיסאות בדרכו לאחד הפתחים המובילים למבנה הפנימי. נכנסנו כולנו ללאונג׳ גדול, מרושת בשטיח עבה בצבע בורדו כהה שהוביל למסדרון ארוך שבסופו חדר האקזקיוטיב. בחדר זה עמדו לסעוד את ארוחת הצהריים המנהלים הבכירים של המועדון. זמן הארוחה היה קרוב כיוון שהשולחנות היו ערוכים לעייפה, וריח חזק של בשר ותבשילים מילא את באויר. נקודת הסיור הבאה הייתה תאי הצפייה, שהיו מהיפים שראינו, (וראינו כמה כאלה בליגות הנמוכות): התאים כולם נקראים בשם Castle View, ונושאים את שמם בגלל הנוף שניגלה מהם: מעבר למבט מושלם על המתרחש במגרש, צופים הנוכחים מהתא בטירת לינקולן הבולטת מאוד על רקע הבתים הנמוכים של העיר, הפרושים כשטיח ארוג מאחורי היציע שממול. הנוף היה מרהיב, וממש התחשק לנו באותו רגע לזרוק את הכל, לרדת מהארץ ולרכוש מנוי לכל החיים לתא כזה. אבל זה לא קרה. ראסל סיפר לנו על אחד התאים, שהוא נקנה ע״י סוכנות טויוטה המקומית, שמשתמשת בתא הזה כדי לצ׳פר לקוחות מועדפים לאחר קנייה, וגם כדי לשכנע לקוחות פוטנציאליים לפני קנייה. אנחנו שאלנו אותו אם אפשר להשתמש בתא, בעודנו מציגים בפניו את מפתחות הטויוטה השכורה שלנו…

חלפנו על לפחות עשרה תאים זהים לזה של טויוטה, כולם כולם מצויידים בסט סכו״ם מדוגם לקראת ארוחת הערב שתוגש לפני המשחק. כל התאים היו מאובזרים גם בבמות הגבהה עבור היושבים בכיסאות שבשורה הפנימית, למען לא יסתירו להם חבריהם מהשורה הראשונה. על הכל הם חושבים האנגלים האלה… הנקודה הבאה הייתה בלאונג׳ האוהדים, ואליו הגענו לאחר שפגשנו במקרה את ה Chairman של השדונים, שחלק לנו חמש דקות שלמות של כבוד. החלפנו עימו כמה מילות של נימוסין, כאשר ראסל הציג בפניו בהתלהבות את הפלאק שקיבל מידינו.

נפרדנו מראסל ועוזרתו זהובת השיער לא לפני שמיוזמתו כיבד אותנו בכרטיסי כניסה על חשבון הבית, וחסך לכל אחד מאיתנו הוצאה של 18 פאונד. לאחר ביקור יקר וקצר בחנות המזכרות, פרשנו לסיבוב קולינארי חטוף בעיר הנחמדה, שהציעה למבקריה הרבה דוכני פיש אנד צ׳יפס מסורתיים. אבל יותר מכל עסק אחר, היה ללינקולן להציע סָפַּרים. כן כן, באופן תמוה למדיי, בהליכה קצרה, חלפנו על-יד יותר חנויות סָפַּרים ברחוב הראשי של העיר, מאשר בכל ימי חיינו… ממש מוזר. מצויידים בשק צ׳יפס מהביל, קילו מיונז וחבית ספרייט, עשינו את דרכנו חזרה לסינסיל בנק, יחד עם שאר האוהדים שיצאו את בתיהם הסמוכים לאיצטדיון. עשינו זאת לא לפני שכדרך המסורת שמנו כמה שילינגים בחנות ההימורים William Hill על קבוצת הבית, כדי להוסיף קצת פילפל להתמודדות.

המשחק החל. 1,935 אוהדים מקומיים, ועוד 43 שעשו את דרכם מלונדון שמעו את שריקת הפתיחה בעשה 15:00 בצהרי שבת בהירים וקפואים כאחד. לינקולן המדורגת במקום ה-12 לבושה במדי הזברה האדום לבן המסורתיים. עם שאיפה תיאורטית להתברג לפלייאוף החלה את המשחק בקצב פושר למדיי. מולה, וולינג, מהמקום ה-21, עם תקווה להוציא נקודות מהמפגש הזה כדי לצאת מבוץ התחתית, לבושה כחול, שיחקה טוב יותר, ומאורגן יותר. בדקה ה-20 כבשו האורחים את שערם הראשון מרגליו של Vose, וכעבור 10 דקות, במתפרצת, הכפיל Williams את התוצאה. כתוצאה מההובלה המפתיעה של האורחים, החל הקהל של לינקולן להוציא עצביו על השופט, שכל שריקה שיצאה מפיו זכתה למילות חיבה בקלטית. הקור במהלך המשחק היה כמעט בלתי נסבל, לכן במהלך המחצית פנינו להתחמם באיזור הקפיטריה שהיה עמוס באוכלי מרק ו- pies למיניהם. בכל המחצית השנייה כמעט שלא איימו המארחים על השער, והאורחים מצידם כאילו נעלו את הרחבה וזרקו את המפתח לים. מחצית משמימה עברה עלינו בקור שהלך וגבר עם רדת הערב, עד שבתוספת הזמן, בדקה ה-95 הורחק שחקן הבית Sam Yorke, בחותמו את המשחק הגרוע באירוע הכי מעניין שהתרחש בו מאז נכבשו שני השערים בחצית הראשונה.
נפרדנו משלום מהסינדרלה התורנית, באיחולי הצלחה במשחקים הבאים, ופנינו למגרש החניה שמאת צעדי ההליכה אליו הרגישו כמו נצח בקור העז.

גלריית תמונות

גלריית וידאו

תגיבו, מה ׳כפת לכם?

תגובות