ה״דרבי שמעבר לגבול״

הדרבי שמעבר לגבול – (חתיכת שם, תודו), הוא הכינוי למשחקי הכדורגל המפגישים את קבוצת Chester FC או Chester City FC (לשעבר) עם קבוצת Wrexham, והוא אחד ממשחקי הדרבי המרתקים והחמים שיש באנגליה כיום. שני המועדונים נמצאים במרחק של 12 מייל קו אוירי זה מזה, ותאמינו או לא, למרות ששני המועדונים משחקים כיום ב-Conference Premier (רמה 5) הם מהבכירים שבמועדוני הכדורגל בכל האיזור.

ב-8 לדצמבר שנת 1888, נפגשו לראשונה שתי קבוצות כדורגל, במסגרת הסיבוב הרביעי של מוקדמות הגביע האנגלי. קבוצה אחת, Chester ייצגה את אנגליה, והשנייה, Wrexham ייצגה את ווילס. המשחק הסתיים בניצחונה של האחרונה 3:2, אך לא פחות, בישר תחילתה של יריבות מופלאה בין שני המועדונים. אין מה לעשות, למרות שלכאורה שתי המדינות הן חלק מהאומה הבריטית, משקעים היסטוריים רבים טמונים בקרב קהלי שתי הקבוצות שחרטו על דגל היריבות הספורטיבית את דגלי הלאום, ולעיתים קרובות מכונה המשחק: Wales vs England. האנגלים ראו את הוולשים מאז ומעולם כנחותים מהם בהרבה. הוולשים תמיד נתפסו בעיני האנגלי הממוצע כרועי צאן, בורים וטיפשים. ההקנטות מצד אוהדי צ׳סטר היו מבוססות מאז ומעולם על מקצוע רעיית הצאן שרווח בווילס בימי קדם, ועל יחסי היישות המעוותים בין הרועה לכבשתו (ומי שהבין הבין).
התמונות כאן למטה מראות מגוון של מוצרים גרפיים מבוססי שינאה וטעם רע, שמפיצים מחנות האוהדים זה על זה. בעיקר אספנו את הצד הצ׳סטרי, כי הוא מעניין מושקע ומצחיק יותר. ברקסהם היו כנראה מרוכזים יותר באימוני זריקת אבנים. שימו לב לקונטרה של רקסהאם על מיקום המגרש של צ׳סטר ה- The Deva Stadium – שדווקא נמצא מעבר לגבול – בשטח ווילס(!!!).
הנה וידאו מגניב על ההבדלים התהומיים בין האנגלים לוולשים:

 

אז על מה בעצם היריבות הגדולה?

שנות השישים והשבעים

ראשית, שתי הערים הן היישובים הגדולים ביותר בחבל הארץ שנקרא North east Wales או West Cheshire (תלוי מאיזה צד של הגבול אתם מסתכלים). הקרבה הגאוגרפית העמידה את אוהדי שתי הקבוצות זה לצד זה בימי העבודה המפרכים במפעלים, במחצבות ובתור למכולת. היריבות המרה בין שתי קבוצות האוהדים החלה בשנות השישים – תאמינו או לא – ברחבות הריקודים, עם מכנסי פדלפון וחליפות Crombie. הפערים בין המעמדות (צ׳סטר נחשבו עשירים ומבוססים ורקסהם איך נאמר… קצת פחות), והיריבות ההיסטורית על הרקע הלאומני צברו להן תאוצה. עם השנים, הפך האוטובוס האחרון הביתה מצ'סטר לרקסהאם במוצאי שבת להיות עסק מסוכן ביותר. קטטות החלו לפרוץ גם בטריבונות המגרשים בכל פעם ששני המועדונים נפגשו. בשנות השבעים היריבות נשארה בעינה, רק האופנה שינתה פניה: גלוחי הראש נכנסו למשחק הדמים, והאלימות גאתה. עם עליית החוליגניזם באנגליה כולה, החלו להתגבש פירמות החוליגנים. ברקסהם: The Frontline ובצ׳סטר: Goat Busters. מסימני ההיכר של שתי הפירמות דאז היו חליפות מהודרות של Burberry ומשקפי שמש כהות – כמיטב האופנה.

ברקע הקטטה: Staying Alive של ה Bee Gees
ברקע הקטטה: Staying Alive של ה Bee Gees

שנות השמונים

הפרות סדר במשחקי כדורגל, פצועים, קטטות המוניות ואלימות גואה היו נחלתה של בריטניה כולה באותה תקופה, הן במשחקי הליגות השונות והן במשחקים בינלאומיים ביית ובחוץ. אסונות הכדורגל הגדולים של הייזל וברדפורד היוו את הזרז לבניית איצטדיונים בישיבה בלבד, אך למרות זאת – זקני צ׳סטר ורקסהאם לא זוכרים יום שני אחד ללא פרצופי חוליגנים עצורים המקשטים את דפי עיתוני הבוקר. שנות השמונים היו ללא ספק, התקופה החשוכה של הדרבי מעבר לגבול: בעונת 1982/83, ירדה Wrexham מהליגה השלישית לרביעית, והצטרפה ל-Chester. שתי האויבות כעת נעולות בחדר קטן ללא מפתח במרתפים החשוכים והטחובים של הליגה. חמושים כעת בסוודרים צהובים (כן, זה מה שהיה מודרני אז), ה-TroubleMakers של רקסהאם ויריביהם מצ׳סטר עשו שמות אחד ברעהו בכל מפגש. כאן תוכלו לראות את הקטטה ההמונית בתום אחד המשחקים בשנת 1987:

גבות רבות הורמו כאשר ניסו שני המועדונים לשדר עסקים כרגיל, ולערוך משחק ״ידידות״ לקראת סוף שנות ה-80. אפילו המשטרה נתנה יד להרגעת הרוחות, ושלחה שישה שוטרים בלבד לאבטח את המשחק שהוגדר בפי שני המועדונים כ״מחולל הידידות בינינו״. לא נפרט יותר מדי מה קרה כאן, אבל תדעו שלקראת תום המשחק כל שוטרי המחוז הוקפצו לאבטח את האירוע שהשאיר את מרכז העיר צ׳סטר חרב כולו, וכלל קטטות אלימות במיוחד, הצתות, פצועים רבים ועשרות עצורים. מאז, אף אחד יותר לא מעיז לדבר שם על ״ידידות״.

שנות התשעים

בשנות התשעים החליטו במשטרת בריטניה כי מפגשי הדרבי ישוחקו מעתה בשעה 12:00 בצהריים כאשר הכניסה מותרת לבעלי כרטיסים שייקנו פרונטלית בקופת האצטדיון מראש. כל אלו כדי להוריד את פוטנציאל האלימות ואת רמת האלכוהול ביציעים. העובדה שבעשור זה שיחקו הקבוצות בליגות שונות, לא הרגיעה את הרוחות. הדרבי בשנת 1997 במסגרת שמינית הגמר של הגביע האנגלי הציב את המשחק גבוה בסדר העדיפויות של רשת SKY News, שביקשה להעביר את המשחק לשעות הערב לטובת שידורו הישיר בטלויזיה. משטרת צ׳סטר הטילה וטו על הבקשה, בטענה שאין סיכוי ששוטריה יאבטחו משחק של אוהדי Wrexham בשעות החשיכה. והחששות של המשטרה הוכחו כנכונות: שעות לאחר המשחק בו ניצחה רקסהם 2:0, מילאו מחנות שני המועדונים את מרכז העיר צ׳סטר בתגרות המוניות, משאירים אחריהם הרס רב. יותר מ-20 עצורים הובאו מול בית המשפט המחוזי בצ׳סטר באותו הערב

שנות האלפיים

משטרת צ׳סטר שמאסה מהריטואל הקבוע של מפירי הסדר, שמה לה למטרה להפוך את הדרבי לאנושי ושפוי יותר. המפגש בשנת 2004/05 כבר היה מאובטח בכמות אדירה של שוטרים, ובהכנת האיזור כולו לכוננות ספיגה. למשל: כל בעלי הפאבים שברדיוס של 5 ק״מ מאציטדיון Deva בצ׳סטר קיבלו הוראה מפורשת מהמשטרה לא לפתוח את עסקיהם באותו היום. המשטרה אף הגדילה לעשות כאשר דאגה להסיע כלאחר כבוד את קומץ החוליגנים הפוטנציאלים של רקסהאם באוטובוס דו-קומתי מפואר, עד דלתות הכניסה למגרש.
העשור הראשון של שנות האלפיים היה שקט יחסית מכיוון שרקסהם ירדה לליגה הרביעית בעוון עבירות מנהליות. בתחילת העשור השני היא חזרה שוב לליגה של צ׳סטר ופגשה מועדון יריב מחודש, המנוהל כעת ע״י ארגון האוהדים. בכל מקרה, זה כבר נושא לכתבה אחרת.

אוהדי צ׳סטר. למצולמים יש קשר לכתבה
אוהדי צ׳סטר. למצולמים יש קשר לכתבה

היסטוריית המפגשים

בין שנת 1888 לעת כתיבת שורות אלה, קיימו המועדונים 149 מפגשי אימים ביניהם בכל המסגרות. ב-51 מהם ניצחה צ׳סטר, 32 הסתיימו בתיקו, ואת השאר (66) ניצחו הוולשים.

הנקודה האישית

ביום שבת אביבי, ה-19.4.14, נכחנו גם אנחנו, הסינדרלות בדרבי שמעבר לגבול. קראו כאן את הפוסט שנכתב כשבוע לפני הטיסה, כאשר לא ידענו אם נוכל להכנס למגרש, עקב ההגבלות החמורות של המשטרה. החששות היו כבדים אם לכלול את הנסיעה האולי מיותרת בלוח הזמנים הצפוף, אבל החלטנו בסופו של דבר להגיע למגרש, גם ללא קניית הכרטיסים מראש, ולהתחנן בפני השוטרים הסדרנים והמאבטחים הרבים שיתנו לנו להכנס להר הגעש ב Deva. אני עדיין לא בטוח איך עשינו את זה, אולי הטענה החוזרת שוב ושוב שעשינו את כל הדרך מארץ הקודש כדי להגיע למקום, או בגלל העיניים הכחולות שאין לאף אחד מאיתנו – אבל נכנסו לדרבי. קראו כאן את תיאור החוויה הכוללת. מיותר לספר כאן על ההתרגשות העצומה ותחושת הסיפוק בלהיות במשחק הזה… מה שיפה, שגם כיום, רפרטואר הקללות, וההשמצות כלפי Wrexham משובץ בפנינים כגון: Sheep Shaggers – (בועלי כבשים), ולפעמים סתם Sheep Sheep Sheep בקצב עולה, בדיוק כמו אז, בשנות השישים, כשכל הבלאגן רק התחיל – על רחבת הריקודים…

אודי, יניב אני וצ׳סטר ב Deva. היסטוריה רבותיי. היסטוריה.
אודי, יניב אני וצ׳סטר ב Deva. היסטוריה רבותיי. היסטוריה.

תגיבו, מה ׳כפת לכם?

תגובות