קיראו כאן על הביקור במועדון קרלייל יונייטד Carlisle United, מהליגה השלישית באנגליה, שהתקיים בברנטון פארק Brunton Park, קרלייל.
תכירו:
תאריך הביקור 21.4.14, שני, 15:00
שם הקבוצה Carlisle United FC
כינוי Cumbrians, Blue
תאריך הקמה 1909
איצטדיון Brunton Park, Carlisle, תכולה 18,202
ליגה ומיקום (ביום הביקור) Legue 1 (ליגה שלישית) מקום 24/20
אתר רשמי | ערך בויקיפדיה
הביקור שלנו
קרלייל היא העיר השניה הכי צפונית (אחרי ניוקאסל), בכל ארבעת הליגות הבכירות באנגליה. המרחק מקרלייל למועדון הכדורגל הקרוב ביותר בליגה האנגלית (גם ניוקאסל) הוא לא פחות מ-100 ק"מ. העיר ההיסטורית הזו, שלאורך תקופות ארוכות בהיסטוריה היוותה את גבולה הצפוני של הציוויליזציה, שופעת בחומות וביצורים מכל התקופות. בעיר קיימות חומות רומיות מפוארות, לצד ביצורים מרשימים מימי מלחמת האנגלים באחיהם הסקוטים. מועדון הכדורגל של קרלייל שהוקם בשנת 1909, שיחק ביום ביקורנו בתחתית הליגה השלישית והיה בסכנת ירידה מוחשית.
לאיצטדיון של קרלייל הגענו בערב יום ראשון של הפסחא, ה-Easter Sunday. ידענו שהמועדון לא יהיה פעיל באותו היום בגם בגלל סוף השבוע וגם בחגג החג, אבל החלטנו לבקרו בכל זאת – לספוג קצת מהאוירה גם מבחוץ. ברנטון פארק, הכל כך אנגלי במראהו, מכיל 18,202 מקומות, והוא האיצטידון הגדול ביותר באנגליה שמכיל גם יציעי עמידה. האיצטדיון, שהוקם לפני 105 (!!!) שנים, ושרד שריפה גדולה בשנת 1953 והצפה חמורה בשנת 2005, שכן על הכביש הראשי של העיר, סמוך לכניסה הצפונית. בחזית הקומפלס התייצבה חנות המזכרות הפונה לכביש הראשי. בחצר החנות עמד פסל ברונזה של Hugh McIlmoyle, שחקן העבר של המועדון שניצב שם לזכר 100 השנים לקיומו של המועדון.
בחלק הפנימי של המתחם, היה ממוקם המגרש שדלתות ברזל ענקיות ניצבו בחזיתו, במקום בו היו אמורים לצאת רכבי הפינוי בעת חירום. הדלתות היו ממותגות בצבעי האדום לבן כחול של המועדון, ובישרו לכל: Welcome to Carlisle Unied FC. הקפנו את חניית חנות המזכרות והקפנו את קירות האיצטדיון. רחבת חנייה ענקית ניצבה מולנו, שללא כל ספק היתה מלאה כמעט עד אפס מקום בימי משחק. בצמוד למגרשי החניה היו גם מעברים לכניסות האחוריות של הבתים הפרטיים של השכנים. איזה כיף למי שיכול להגיד שהוא גר בתוך איצטדיון כזה!
הרחק מעבר לגדרות הברזל ראינו טובל בדשא ירוק (יותר), את מועדון הרגבי של קרלייל. נחמד היה לראות את החברות הנפלאה של שני מועדוני הספורט המכובדים והותיקים האלה.
החזרנו מבטינו אל קירות איצטדיון הכדורגל שהיו יפים בצורה מעוררת הישתאות וקינאה. האיצטדיון הקשיש נראה שהוא בשיא יופיו ותפארתו, ונראה שמאה השנים שעברו עליו דווקא עשו עימו חסד. חומותיו הגבוהות היו בנויות לבנים לבנים שצבען אדום חום עז, כיאה לסגנון הבניה שהיה נהוג דאז. צינורות האינסטלציה הישנים שירדו מהקומות העליונות ניראו כמו עורקים כחולים הפועמים בגופו של אורגניזם חי. ערב רב של שלטים בכל הגדלים הצבעים והצורות, קישטו כמעט כל מילימטר של קיר פנוי, והשלימו את הקומפוזיציה המופלאה הזו. קופות המועדון, כניסות השחקנים, כניסת האורחים, הלאונג' – כל אלו זכו לדלתות פח או עץ כחולות, שהיו סגורות כאמור באותו יום, אבל דמיינו את העושר הזה שוקק בימי משחק בית אחת לשבועיים וזה הספיק לנו. ממש קינאנו באותו הרגע באלפים שעשו את דרכם למקום המדהים הזה כך סתם, כבדרך הרגל, במרחק הליכה מהבית.
המשכנו בהקפת האיצטדיון, לכיוון השלטים המכוונים את אוהדי הקבוצות האורחות ליציע המיועד להם. בצידו המערבי של הברטון פארק היתה גבעת דשא תלולה, עליה עלינו כדי להשקיף פנימה – אל מעבר לחומות לתוך המגרש. מנקודה זו, נדמה היה כי גילו המבוגר של ברנטון נחשף. ניתן לדמות זאת לגבר בגיל העמידה שצובע שערו כדי להסתיר את מחלפותיו המאפירות: צפינו בשקיקה בעמודי חשמל ישנים שחוטים קרועים משתרכים מהם, בדלתות ישנות שנטרקו עם הרוח, ביציעים ובקירות שצבעם הכחול מתקלף ובכתמי ירוקת ועובש… והכל היה כל כך יפה…
מפסגת הגבעה נפרש תחתינו מגרש האימונים של קרלייל. משטח דשא ענק ופשוט, בעל שני שערים במרכזו. פה הגלדיאטורים של הקומבריאנז (הכינוי של קרלייל) מצחצחים את חרבותיהם לפני הקרבות בליגה ובגביע. כל פיסת דשא היתה מנוקבת בחורים שהשאירו נעלי הסטופקס, כעדות דוממת למתרחש על האדמה בכל יום. נראה שאפילו גבעולי הדשא הרכינו ראשם כבר באופן בלתי רצוני כלפינו בגלל שהיו רגילים לצעקות ולגערות שספגו כל יום מצוות האימון הקשוח (כנראה). בהחלטה של רגע, לפשוט את הבגדים הרגילים, לחלוץ נעליים ולעלות על בגדי ספורט ונעלי כדורגל. חילצנו את הכדור הצהצהב עליו היתה חתומה Janet Stubbs מזכירת Nantwich מהסיור שלפני יומיים, ושם, בין קורות שערים שראו כמעט הכל, שיחקנו אנו, חמש סינדרלות, כדורגל נחות, חסר כושר ובושה, אך מלא תשוקה, אהבה ושמחת חיים.
ואחחח… זה היה כיף!!!
למחרת בבוקר, חזרנו למועדון כדי לפגוש שם בעל תפקיד כלשהו בקבוצה שידע להעריך את מאמצינו בבואנו עד כאן. הידיעה שהקבוצה משחקת באותו היום משחק חוץ נגד Peterborough בעוד קרב הישרדות מתיש במסגרת הליגה השלישית, עודדה אותנו שאולי גם המועדון והחנות יהיו פתוחים. לצערנו, הכל היה סגור עקב החג. התאכזבנו קשות – מי יודע מתי עוד יצא לנו להיות בחור הנידח והקסום הזה…
