קיראו כאן על ביקור במועדון בת׳ סיטי Bath City, מהליגה השישית באנגליה, ועל מפגש מרתק עם יו״רית המועדון הכי מגניבה שיש…
תכירו:
תאריך הביקור 12.3.13, שני, 10:00
שם הקבוצה Bath City FC
כינוי The Romans
תאריך הקמה 1889 (בשם Bath AFC)
איצטדיון Twerton Park, Twerton (פרבר של העיר בת׳), תכולה: 8,840 (מתוכם 1,006 בישיבה)
ליגה ומיקום (ביום הביקור) Conference South (ליגה שישית, מקום 12/24)
אתר רשמי | ערך בויקיפדיה
הביקור שלנו
איצטדיונה של Bath City, קבוצת הכדורגל ממוקם אי שם בפרבר הנקרא Twerton, מרחק של רבע שעה ממרכז העיר Bath. מסתבר, שהקטע הספורטיבי של העיר הוא בכלל לא כדורגל, אלא ראגבי – וזה מסביר את העובדה שמגרשה של Bath Rugby, המשחקת בליגת העל, ממוקם ממש במרכז התיירותי הסואן של העיר. בבוקר יום שני, נפרדנו מהמלון בו ישנו, ויצאנו אל הדרך הארוכה שהייתה מיועדת לנו לאותו היום. לפנינו דרך הארוכה המתחיל במועדון הכדורגל של בת', דרך אקזטר, ואח"כ לפלימות', ורק בסוף היום נגיע ליעד המלונאי הבא שלנו – טורקיי, הממוקמת אי שם על גדות התעלה במרחק של 121 מיילים דרומה ומערבה מאיתנו. החנינו את הרכב במגרש החנייה הגדול, שתהינו אם אי פעם היה מלא – ופנינו לכיוון המשרדים. דלתות המשרדים היו סגורות ומסוגרות בגלל הקור המקפיא ששרר בחוץ – בערך 1 מעלה מעל האפס…
חיפשנו את גברת Manda Rigby, מולה תיאמנו את הגעתנו, שהיא לא פחות מיו"ר של המועדון. מהצצה פנימה דרך חלונות הזכוכית הקטנות שהיו משובצות בדלתות העץ הצבועות בשחור המזוהה עם צבעי סמל המועדון, ראינו דמויות מופתעות מעצם הגעת נפש חייה למקום בשעה כזו בבוקר יום שני. אדם מובגר בשם Paul, העובד הכללי לבן השיער, פתח לנו את הדלת ובירך אותנו לשלום. סיפרנו לו על מטרת בואנו, והוא בפשטות, וקלילות הזמין אותנו לבקר בכר הדשא וביציעים. עקבנו אחריו במעלה המבנה הפתלתל שנפרש מולנו בצורת מדרגות מכוסות שטיח סגלגל עבה, תמונות חלקן בשחור-לבן, חלקן בצבע דהוי, שקישטו את הקירות. כאשר הגענו לקומה העליונה, פתח Paul את הדלת, ומולינו נחשף בבת אחת גל של קור מקפיא עצמות, וכר הדשא של Tweton Park. ממעלה היציע, רוח הלחימה פשוט זעקה מכל פיסת אדמה במגרש הבוצי, הלא-מושלם, והכל כך נפלא הזה. הנוף הניראה מעבר ליציעים היה מרוצף גבעות סומרסט ירוקות, ובתי אבן אנגליים טיפוסיים כיאה לאיצטדיון צנוע ועממי שכזה.
הידעת?
ההיסטוריה של קבוצת הכדורגל של בת' מוצלחת קצת פחות מזו של העיר עצמה. הקבוצה לא שיחקה מעולם בארבעת הליגות הבכירות ובילתה את כל שנותיה מאז הקמתה בשנת 1889, בליגות החצי מקצועניות ברמה 6,7 ו-8. המיקום הגבוה ביותר של הקבוצה מאז ומעולם היה בעונת 1984-1985 אותה סיימה במקום הרביעי בליגה החמישית Conference National. די תמוה שעיר כזו גדולה ומרשימה זוכה לקבוצה מדשדשת, אבל לדעתנו זה דווקא מתאים בגלל הרוגע והשלווה הקוסמית שהעיר משרה על אורחיה. כי מי בכלל צריך בעיר שבה הומצאו האמבטיה והספא – קבוצה שתעשה כאבי ראש עם עליות ליגה, ירידות ליגה, גולים, החמצות וכאלה…
נכנסו חזרה לחלק הבנוי והחם של המועדון. במורד המדרגות חיכה לנו בחור צעיר בשם Andy Weeks. היה זה אותו אחד שיצר עימנו את הקשר טרם בואנו, והוא זה שתיאם את פגישתנו עם Manda. לאחר הסבר קצר שבו על מטרת בואנו, שאלנו אם אפשר בינתיים להעביר את הזמן בביזבוז כספים בחנות המזכרות. אנדי אמר שלא קיימת חנות מזכרות רשמית למועדון, וכי רק בימי משחק, כל הקרטונים עם הסחורה למכירה מוצאים החוצה לדוכנים… די התאכזבנו לשמוע זאת, אבל מיד אחר כך הציע אנדי שנעקוב אחריו למחסן, ושהוא יוכל להראות לנו את המוצרים שם. אנדי פתח לנו דלת נוספת באחד הכוכים של בית האבן, ונכנסו אחריו למחסן אפל, וברגע שממש כאילו לקוח מפרק בסידרה בלשית – מאחורי דלת סתרים נוספת נחו להם ארגזי האוצר – ארגזי המרצ'נדייז של המועדון. במסירות אין קץ, חפר אנדי בין גוויות של חולדות, כורי עכביש של אלמנות שחורות, והזיז ארגזים כבדים ממקום למקום רק כדי לרצותנו. בחרנו בסיכה, מחזיק מפתחות וסמל תפור, בהיעדר קיומם של צעיף, כובע, ודגל שכל כך רצינו. אנדי אפילו חיפש כאלו בין דבריו האישיים במשרד – אבל לא מצא. לאחר שקנינו את מבוקשנו – הציע לנו אנדי לבקר בלאונג' (הריק) של המועדון, שם נוכל להמתין לפגישה עם Manda.
הוזמנו לקפה חם על חשבון הבית, וחיכינו באולם – שכלל פאב גדול, חדר אירוח גדול, ופרגוד שניתן להסרה ביום המשחק, ויכול להכיל בבת אחת את כל מאות האוהדים שבאים לראות את הקבוצה בדרך קבע. יפה היה לראות איך כל התפאורה הזו צבועה בשחור ולבן – צבעי המועדון. בשעה 10:30 בדיוק, הגיעה יו"ר הקבוצה, הגברת Manda Rigby. מצויידת בחיוך, ובנינוחות נשית. היא פסעה לקראתנו בנינוחות נשית בלתי אופיינית למקצוע בה עסקה, התיישבה מולנו והיתה סקרנית לשמוע על הפרוייקט שלנו, ועל מה שהביא אותנו דווקא למועדון שלה. סיפרנו לה איך הכל התחיל באותו משחק מחשב אי שם בשנות התשעים, סיפרנו לה על החברות בינינו, סיפרנו לה על הכדורגל בארץ, ועל חיינו הפרטיים. בשעה שלאחר מכן דיברנו על כדורגל, אהבה ומסורת, והשיחה זרמה בינינו כאילו הכרנו זה מכבר. ממש הערצנו אותה על הפתיחות, הסבלנות, והזמן הרב שהיא הקדישה לנו. לאחר הדברים, קיבלנו מידיה כמתנה את לוח השנה הרישמי של המועדון – שבעמוד הכריכה שלו (שימו לב) – תמונות של כל שחקני הקבוצה – מימי ילדותם. איזה דבר יפה זה. כל כך קהילתי, כל כך חם, וכל כך נטול פוזה. קמנו שלושתנו להפרד, לא לפני ש-Andy צילם אותנו מעניקים ל-Manda את מגן ההוקרה שלנו, על רקע הפאב הריק צבוע השחור-לבן. Manda הציעה לשלוח לנו את חוברת המשחק הבאה, בה תהייה כתבה על ביקורנו במועדון, בצירוף התמונה שכרגע צולמה. שמחנו מאוד על ההצעה והודמנו לה מקרב לב על אירוח מושלם. כאן תוכלו לראות את ההבטחה מקויימת. מרוגשים ושמחים מאוד עזבנו את המועדון הקטן בעל הלב הגדול. מבטחים לעקוב ולהחזיק אצבעות בהמשך.