ביקור במועדון ווימבלדון AFC Wimbledon

קיראו כאן על ביקור במועדון ווימבלדון AFC Wimbledon, מהליגה הרביעית באנגליה, במשחק נגד יורק סיטי York City שהתקיים ב- Kingsmeadow, לונדון.

תכירו:

תאריך הביקור 9.3.13, שישי, 15:00
שם הקבוצה AFC Wimbledon
כינוי The Dons, The Wombles
תאריך הקמה 2002 (לאחר פירוק קבוצת Wimbledon)
איצטדיון The Kingsmeadow, Kingston, London, תכולה: 4,850 (מתוכם 2,265 בישיבה)
ליגה ומיקום (ביום הביקור) League 2 (ליגה רביעית, מקום 24/24)
אתר רשמי | ערך בויקיפדיה 

הביקור שלנו

נחתנו בלונדון בצהריי שישי, כאשר המשחק המיועד שלנו התקיים רק למחרת. הקדשנו את היום הזה לטיולים ברחבי העיר הכי אפורה בעולם, שאף פעם לא משעמם בה. שוטטנו על גדול התמזה, למרגלות ה London Eye הענק והמרשים, נכנסו למטרו מנקודה מסויימת וצצנו בקצה אחר של העיר, חלפנו על אינספור קירות מקושטים בגרפיטי איכותי, ושתינו הרבה קפה ובירה. בבוקר המשחק, לאחר ארוחת בוקר כשרה למהדרין בהשגחת הרב פול גאסקוין (נא לצחוק עכשיו), שמנו פעמנו לביקור במוזיאון ההאנטריאן The Hunterian Museum שהוא מוזיאון מדעי מרתק שהכניסה אליו חינם והוא למעשה מקום ענק בו יש מלא חיות מתות בתוך כדי פורמלין. אין חיה שקיימת על כדור הארץ שלא ראינו אותה במוזיאון הזה במצב צבירה שווארמה עם כל החלקים בחוץ, ומלא כתוב ליד. חבל שאסור היה לצלם בפנים אחרת היינו מראים לכם את כל פאר יצירתו של הקדוש ברוך הוא מהצד השני של העור. עד עכשיו אנחנו לא יודעים איך הצלחנו לשרוף שעתיים במקום השוקק חיים הזה, אך כשניתן צליל הגונג, עשינו פעמינו בזריזות לאחת מתחנות הרכבת העילית שבמרכז לונדון, וקנינו כרטיס ל Norbiton – הפרבר בו שוכן איצטדיונה הביתי של ה Wombles מ Wimbledon – הביקור הראשון במסע השני שלנו!

Norbiton נמצא במרחק נסיעה של כחצי שעה ממרכז לונדון. בדרך לשם, אתם מזומנים להתרווח בכיסאות הרכבת העילית היעילה ולצפות בסרט אפור-כהה-שחור-חום הפורץ דרך החלון הסמוך למקום מושבכם. התפאורה: שכונות הפרברים של לונדון, שמזכיר במעט את שכונת הרכבת בלוד, רק שכאן יש קצת ירוק של טחב רטוב. אלפי אנשים עסוקים שממהרים לכל מיני חורים טחובים הופיעו ונעלמו כלעומת שבאו, עד שבערך באמצע הדרך עלה לרכבת אדם עם צעיף צהוב של Wimbledon – וחשבנו לעצמנו שיופי – אנחנו לא המשועממים היחידים בעניין הזה… בין התחנה לאיצטדיון שנקרא: Kingsmeadow – The Fans' Stadium מפרידות רבע שעה של הליכה בשכונת מגורים מנומנמת על בכבישים רטובים שלצידם בתים פרטיים בסגנון אנגלי טיפוסי, כאלה בעלי גינות קטנות מלאות טחב ועשבי פרא שאף אחד לא דאג אף פעם להסיר. לצד אלה, חנויות קטנות של פיש אנ' צ'יפס, מוסכים, מכבסות, וחנויות נעליים. יחד איתנו ירדו בתחנה מספר אוהדים של האורחת, York, שבאו מרחק של מעל מאה קילומטרים לראות את המשחק הזה. לאחר של צעידה שקטה, הגענו לשער גדול על גביו היו אותיות ברזל חתוכות: Kingsmeadow. הגענו. בחוץ חיכו לנו מגרש חניה כמעט מלא (כשעתיים לפני המשחק), חנות מזכרות, קנטינת המבורגרים, נקניקיות וקפה, ודוכן מאלף ביופיו של אוהד הקבוצה שהוא אמן המייצר סיכות אספנות של כל מועדוני הכדורגל באנגליה. האדם המוכשר הזה מייצר לכל משחק סיכה מיוחדת. כמובן שקנינו את סיכת המשחק ובקלות יכולנו לקנות את כולן. לאחר שההתרגשות מעניין הסיכות דעכה, גילינו שהאיצטדיון שמולנו משמש גם את הקבוצה החצי-מקצוענית של Kingstonian, מהליגה ה-7: Isthmian League, (הליגה המחוזית של אזור לונדון).

לאחר שקנינו במיטב כספנו צעיף, דגלון, כובע, את חוברת המשחק וכמה סיכות בחנות המזכרות פנינו למשרדי המועדון כדי למסור את סמל ה CMP ולהפגש עם נציג המועדון. קיבל אותנו באדיבות סדרן ממוצא אסיאתי בשם Dave שגם לאחר משפטים רבים באנגלית לא מאומנת, לא הצליח לרדת לסוף דעתנו, ולהבין מה לעזאזל אנחנו עושים שם ואת מי אנחנו רוצים לפגוש. רק לאחר שהראינו לו את המגן, רחמיו נכמרו עלינו, והוא הפנה אותנו לאיש שלנו: מנהל השיווק של המועדון: Ivor Heller. את Ivor פגשנו במעין לובי, אליו הוא יצא מחדר שהופרד באמצעות דלת עץ כבדה ומכובדת. עושה רושם שמאחוריה היו כנראה האנשים החשובים באמת של המועדון… בהצצה שהצלחנו להגניב פנימה, הספקנו לראות אנשים רבים בחליפות יושבים בלאונג' המפואר (והנפרד) של המעמד. בחיוך נבוך פנה אייבור אלינו, כאילו הוצאנו אותו מעניין חשוב מאוד. Ivor יצא לקבל את פנינו כשעה לפני המשחק המכריע, בשיא לחץ קבלת הפנים של כל האורחים, ועל כך הודינו לו מאוד. הוא קיבל את פנינו במיטב מאה וחמישים סנטימטריו, לבוש בחליפה ובחיוך מקסים מקורה לקורה. הקליק איתו היה מיידי. האדם הסימפטי הזה הבין את סיבת בואנו, ושמח מאוד לקבל את פנינו. הוא הוסיף כי ישראל הוא לא המקום המרוחק ביותר ממנו הגיעו אנשים לראות את AFCW. לפני כמה שבועות, הוא אמר, היו להם אורחים מטורונטו קנדה. יפה.


לאחר מכן הזמין אותנו אייבור הזמין להיות אורחיו במסיבת העיתונאים שתתקיים בלאונג' בסוף המשחק, כי נוזכר ברשימת התודות והברכות. אחנו כמובן נענינו מיד להזמנה, והחלפנו איתו עוד כמה מילות חולין במהלכן אמר שהיה לא מזמן בישראל בנתניה, וכי הוא קונדיטור שבא לעיתים לארץ להשתלמות. עולם קטן. מסרנו לו את מגן ה CMP על רקע לוגו גדול של עוף החול המכונף בעל שני הראשים המסמל את התפצלותה של ווימבדלון האגדית לשני המועדונים MK Dons ו AFCW. לאחר קבלת המגן הוא הודיע בקול חגיגי שהמועדון ישמח להציג את הפלאק שלנו בארון הגביעים, יחד עם שאר ההישגים ההיסטורים של המועדון החשוב הזה. איזה כבוד! לאחר המפגש המוצלח, היתה לנו עוד כשעה להעביר עד שריקת הפתיחה. החלטנו לצאת החוצה ולהסתכן באכילת המבורגר מהקנטינה שחנתה במגרש החניה של האיצטדיון. בידיעבד, היה זה רעיון מוצלח, שכן כל חפץ שהיה חם יותר מ 2- מעלות היה בגדר הצלה. החזקנו את הצ'יזבורגר בידינו כמו שמחזיקים כוס תה רותח, ולאחר טריפתו בשילוב ערימה מהבילה של צ'יפס מתוחזק במיונז נכנסנו לאיצטדון. ישבנו ביציע המרכזי שנקרא ע"ש Paul Strank Stand, ויחד עם עוד 4300 אוהדים עודדנו את AFCW בקור העז וחיכינו שהמשחק יחל. האיצטדיון החל להתמלא אט אט, עד שכר לא יכל להכיל את המקומיים ואת היציע של החברים מיורק שבאו מרחוק.


המשחק החל. העידוד המאסיבי של קהל הבית עשה את שלו, והכחולים צהובים לחצו יפה על השער של הכחולים אדומים מהצפון. כל האוהדים ידעו שהמשחק הזה הוא אבן דרך עבור ווימבלדון, כי כרגע הם מבלים להם במקום האחרון בליגה הרביעית וסוחבים על הגב 92 קבוצות טובות מהם. הלחץ השתלם, והדונס עלו ליתרון מרגלי הבלם הבלונדיני, השרוך הגבוה, Mitchel King בדקה ה 21 – שער שתפסנו בשידור חי במקרה בוידאו, ממש מול היציע בו ישבנו. שמונה דקות אחר-כך, האורחים השוו. המחצית הסתיימה בשוויון 1. גם כאן, לא היה כדורגל גדול, אבל זה לא היה משנה. מה שיפה היה לראות את ההקרבה של כל השחקנים שעל המגרש אם מדובר בגלישה לכל כדור, אם בעליה לנגיחה ללא פשרה. האוהדים לא הפסיקו לעודד לדקה, כשבובת ה Mascot של הקבוצה, שבתוכה פרח-כדורגל מאחת מקבוצות הילדים ניצח על החגיגה. מסתבר, שחניכי קבוצות הילדים, וילדי האוהדים ממתינים בסבב גדול לתורם להיות בובת ה Mascot במשחקי הבית וזהו עבורם כבוד גדול. זה ממש כמו להיות אבא של שבת בגן. נראה לנו.

בזמן המחצית סקרנו את ארונות הגביעים (את לוחות המודעות של שתי הקבוצות החולקות את האיצטדיון. לוח עץ ענק הציג בדממה את ההיסטוריה של ווימבלדון מאז הקמתה כ Wimbledon בשנת 1899. ארון הגביעים וההישגים של Kingstonian, הקבוצה השניה החולקת את האיצטדיון היה מרשים הרבה פחות, אבל עניין אותנו לא פחות. הקינגס התעסקו רבות בשירותי ההסעות מלונדון ל-Hastings, בה יתקיים משחק החוץ הבא של הקבוצה, ולוח המודעות היה מלא בפרטים על המשחק החשוב הזה.

הידעת?

AFC ווימבלדון הוקמה בשנת 2002, כאקט של מחאה נגד ההתאחדות האנגלית. המועדון הוקם ע"י קבוצת אוהדים, לאחר שהנהלת Wimbledon דאז, קיבלה אישור מעורר מחלוקת לעבור 90 ק"מ צפונה לעיר מילטון קיינס בבקינגהמשייר. המעבר הרחק ממקורותיו של המועדון בדרום לונדון היה מאוד לא פופולרי בלשון המעטה בקרב רוב אוהדי הקבוצה ובקרב אוהדי כדורגל באופן כללי. כיום שוררת יריבות תהומית בין המועדונים על זהות ה Dons האמיתית, ולמי שייכים הישגי העבר המפוארים של Wimbledon. שתי הקבוצות כיום משחקות בליגות שונות: MK Dons ב Leage 1 ו- AFC ב Leage 2. המפגש האחרון בין הקבוצות היה במסגרת הגביע ב- 2.12.2012 בשעה 12:00 בדיוק. המשחק הסתיים בניצחון 2:1 ל- MK.
המשיכו לקרוא כאן >>>


מצויידים בקפה השביעי במספר, חזרנו לשדה הקרב הקר, והמחצית השניה החלה. המותחן המרתק המשיך בסטנדרט הגבוה. בדקה ה-60 כבש Dickenson את השני לווימבלדון, אך שוב, לאחר 12 דקות היורקים חזרו. הדונס לא הירפו גם לאחר שספגו את השני אבל משחק לא מסודר מנע מהם מלכבוש. בדיוק כשהאוהדים כבר החלו להוציא כסתות דיו מהתיקים כדי לחתום על הנקודה שכנראה תצא מהמשחק הקשה הזה, אדון Harry Pell קשר כנף שמאל כבש את שער הניצחון בדקה ה 78, ושלח את היורקים לעיר היפה שלהם, עם כל הצריחים והטירות, ואת הדונס להמשך עונת השרדות עם שלוש נקודות יקרות מפז.

בסוף המשחק נכנסנו ללאונג'. הלאונג' הוא אולם עם שטיחים עם לוגו המועדון מקיר לקיר, בעל בר מצוייד שלא היה מבייש כל פאב אחר בו התקבצו אוהדי הקבוצה שעתיים לפני ושעתיים אחרי כל משחק. רוב האוהדים היו שם כדי לראות את שאר תוצאות המשחקים המשוחקים כרגע באי הבריטי. וכך, סביב מסך ענק, יושבים או עומדים להם מאות אנשים עם כוסות בירה ביד, מדברים על כדורגל… פשוט מדהים. הבר היה עסוק בטירוף אבל הצלחנו לשים את ידינו על שתי כוסות San Miguel קרות, ועמדנו עם שאר האנגלים וחיכינו לתחילת מסיבת העיתונאים. על המסך פתאום עלתה הטבלה המעודכנת של L2, שהראתה באופן רשמי ש AFCW כבר לא אחרונה הודות לניצחון הטרי, וכל האוהדים במקהלה התחילו לצהול ולשיר. אייבור עלה לבמה כעבור מספר דקות, וריאיין את שני השחקנים המצטיינים של המשחק. חבל שלא שמעתם את הגיחוכים בקהל כאשר אייבור נעמד ליד אחד השחקנים שהיה גבוה ממנו ביותר מפי שתיים… אייבור, שנראה כמי שכבר התרגל לעניין הדחקות על גובהו, הציג את הספונסרים של המשחק להיום, וגם את שני הילדים המסכנים שבילו משחק שלם בתוך בובת הקמיע המהבילה. היה מצחיק במיוחד כאשר אייבור שאל את השנון מביניהם היכן הוא ירצה לשחק כשיהיה גדול והילדון לא התבלבל ואמר בפשטות מרגיזה: צ'לסי.
לאחר הצגת אינספור שמות של ספונסרים ונותני חסויות לכל דבר (כן, יש מנהג כזה שכל פסיק הכי קטן יהיה ממומן כגון: חוברת המשחק, הכדורים, הרשת של השערים, נעלי השחקנים ועוד ועוד…) אייבור לא שכח, כמובן, להציג אותנו ואמר למשמע כל הנמצאים באולם: Today we have some special guests, please welcome Oren and Perry our Friends from Israel – וכן, גם כאן הרגשנו הכי מיוחדים בעולם, כאשר ייצגנו את עמנו ואת עצמנו במקומות מיוחדים כאלה, וגם אנחנו קיבלנו מחיאות כפיים סוערות!

גלריית תמונות

גלריית וידאו

תגיבו, מה ׳כפת לכם?

תגובות