קיראו כאן על ביקור במועדון וויקומב וונדררס Wycombe Wanderers, מהליגה הרביעית באנגליה, במשחק נגד Northampton Town שהתקיים ב- Adams Park, וויקומב.
![]() |
.VS |
![]() |
3 |
2 |
איפה זה:
תכירו:
תאריך הביקור שבת, 3.10.15, 15:00
שם הקבוצה Wycombe Wanderers FC
כינוי The Blues, The Quarters, The Chairboys
תאריך הקמה 1887
איצטדיון Adams Park, High Wycombe, תכולה: 10,284
ליגה ומיקום (ביום הביקור) League 2 (ליגה רביעית) מקום 1/24
אתר רשמי | ערך בויקיפדיה
הביקור שלנו
טוב, דבר ראשון זה לא ווקומב, זה וויקום. בלי ב׳! וההישג הכי גדול של המועדון הזה הוא שאומרים את השם שלו בלי ב׳. סתם. שהוא המועדון היחידי שזכה בתחרות ״המועדון המשפחתי״ שנערך במגרשי הכדורגל באנגליה חמש פעמים ברציפות, וזה כנראה אומר הכל. ההישג הספורטיבי הגדול ביותר הוא שתי ההעפלות לליגה השלישית, שהתרחשו בהפרש של שנתיים זו מזו לאחר יותר מ-110 שנות של דישדוש בליגות מחוזיות.
הגענו למגרש הביתי של המוליכה הזמנית של הליג 2, Adams Park – כשעתיים לפני שריקת הפתיחה. לפנינו המחזור ה-11 של הליגה, בו ינסו הכחולים המקומיים את מזלם מולNorthampton Town, שניצלו בעונה שעברה מהירידה במחזור האחרון.
מגרש החנייה של Adams Park ממוקם על גבעה, שממנה ניתן לצפות בנקודת מבט מרהיבה על גגות האיצטדיון הצבועים כחול/תכלת. מזג האויר הנח, הבהיר והקריר מעט, חשף בפנינו את כל האיזור טבול הירוק שהתנשא סביב האיצטדיון. נראה כאילו היציעים הכחולים צמחו להם מבין סבכי השיחים והעצים (שייקספיר, מאחוריך!). ממגרש החניה ירדנו במדרגות שהובילו לרחבת החנייה הקרובה לכניסה ולמשרדים. מי שקיבל את פנינו היו דווקא האורחים מ Northampton שבאותו רגע נפרקו להם בדממה לבושת טריינינג בורדו אחד אחד מהאוטובוס המפואר שהסיע אותם דרך שארכה כ- 3 שעות לערך. אנשי הסגל של וויקומב, כיבדו את האורחים בחיוכים ולחיצות ידיים, וליוו אותם לחדר ההלבשה של קבוצות החוץ. אוהד אחד (נייטרלי כנראה) ממש משקיע עבר שחקן שחקן וביקש ממנו חתימה על סוג של אלבום עב כרס.
אם לא היה זה הביקור החמישי שלנו באנגליה, וה-25 שלנו במועדונים מהאי, היינו מתעכבים על היפה והנדיר במחווה המרגשת הזו, נטולת קללות, נטולת נאצות ושנאת חינם, אבל לשמחתנו כבר התרגלנו לכל הטוב הזה…
נכנסו בשערי משרדי המועדון המפואר של הוונדררס. קיבלו את פנינו פניהם של כל שחקני וסגל המועדון שהיו תלויים וממוסגרים בתמונות על אחד הקירות. כשאר הצגנו את עצמנו כסינדרלות מישראל, ענו המזכירים והמזכירות, שמזמן עברו את גיל הזהב בפה אחד שהם בדיוק שוחחו עלינו, ושהם בהחלט מצפים לנו. איזה כבוד!
המתנו ל Matt Cecil, מנהל השיווק של המועדון איתו קבענו להפגש. המתנו חמשתנו על ספות עור כחולות בלובי שהיה מתחרה בקלות בלובי של מלונות פאר בארץ. על אחד הקירות היה ממוקם לו ארון הגביעים, שהכיל גביעי שקר כלשהו סטייל או מקום שביעי בגביע השוקו סטייל.
לאחר מספר דקות הוא הגיע. Matt הוא בחור גבוה ורשמי. אנגלי טוב זה אנגלי Matt. סתם. הצגנו את עצמנו בפניו, ומיד פנינו ללא גינונים מיותרים להסתרך אחריו במסדרונות המועדון. כאשר עצרנו ליד דלת כחולה, עליה היה כתוב: Home players dressing room, הוא עצר ושאל אם נרצה להכנס ולהכיר את השחקנים. לאחר שבלענו ליטר רוק מהפה מהתרגשות, נפתחה הדלת, וצעדנו פנימה אחריו:
לאחר מכן, כל מילה שנוסיף תהיה מיותרת. ״אני מקווה שעל המצבה שלי, יהיה כתוב: ביקר בחדר ההלבשה של וויקומב וונדררס מהליגה הרביעית באנגליה, שעה לפני משחק״! קרא אחד מאיתנו לחלל החדר. אכן.
לאחר החוויה הבלתי נשכחת בחדר ההלבשה, יצאנו החוצה לכר הדשא דרך חדר כושר קטן. הענקנו ל Matt את הפלאק המסורתי, והוא שמח מאוד לשמוע את ההזיה הזו פעם ראשונה ואחרונה בחייו. היו על המגרש באותו רגע עוד מספר אנשים שנראו חשובים בגלל החליפות, אבל לא היינו מתפלאים אם היו אלה חברים באיגוד בוחני הדשא שבאו לבחון את מצב הבוץ ברחבת החמש באותו יום. גם זה יכול היה לקרות. מה שיפה היה לראות זה שכולם עצרו את מלאכתם לשמוע את הנאום הקצר שלנו, ואח״כ המשיכו במעשם. כבוד גדול.
לאחר ה"טקס", התנצל Matt על כך שאינו יכול להעניק לנו כרטיסים למשחק על חשבון הבית, וכך מצאנו עצמנו שוב בחוץ, נפרדים כל אחד מ-22 פאונד (הכי הרבה עד עכשיו) בקופות, בדרך ללאונג׳.
והו האלונג׳… הלאונג׳ של וויקומב כך מסתבר, מציג באופן קבוע מיני מבשלה של לפחות 20 סוגי בירות שונות מקומיות. היו חביות על חביות של בירה, ערימות של אוכל, והרבה מצברוח טוב. בשלב מסויים, נער כחוש עשה את דרכו בין הררי הצ׳יפס והאדם וחילק לכל דורש דף עם ההרכב של היום. ועשה רושם שאנשים היו מוכנים לקפח את חייהם כדי להשיג את הדף הזה.
חצי שעה למשחק. עשינו את דרכנו פנימה ליציע המרכזי, בדרך שהקיפה את האיצטדיון. המוני אנשים כבר היו בחוץ. רוב רובים עם חולצות הרבעים האופייניות לוויקומב, זאת כאשר מזללת ההמבורגרים באיזור החנייה נכבשה בבורדו נורת׳המפטונאי.
התיישבנו. הזמנו קפה. צפינו בלוח התוצאות הגדול והצבעוני (והדי חריג באיכותו הטובה יש לומר) ביחס לליגה הרביעית, ולפתע פתאום ראינו את המחווה הנהדרת של הנהלת הקבוצה שהחליטה לפרגן לנו:
זהו. אנחנו עשינו את שלנו. ״אני מקווה שעל המצבה שלי, יהיה כתוב: הופיע על לוח התוצאות של וויקומב וונדררס מהליגה הרביעית באנגליה״! קרא אחד מאיתנו לחלל היציע. אכן.
המשחק החל. המקומיים עלו ליתרון מוקדם מאוד או מדיי, בדקה ה-2. האורחים לבושי וורוד פוקסיה (יש לומר) השוו בדקה ה-35 בבעיטה חופשית מושלמת (ראו בגלריית הוידאו). בין לבין נוצר משא ומתן ביננו לבין קבוצת אוהדים מקומית, שלא הבינו את השפה הזרה שהם שומעים ביציע. כשאר הצגנו את עצמנו כחבורת משועממים מישראל, התעכבו החברים החדשים על שמו של שלום גינצבורג שלנו, ודרשו לדעת עם מדובר בשוער העבר של נבחרת ישראל…
הודענו רשמית ללא כל בושה ופחד שאכן זה הוא, ונפרדנו כיזיזים. בדקה ה-47 כבר היה 2:1, ו-3:1 בדקה ה-51, הדקה בה הסתיים למעשה הרומן של וויקומב עם המקום הראשון בטבלה. המשחק הסתיים 3:2 לאחר שהכחולים צמצמו וגרמו להפסד להראות מינימאלי למרות ששיחקו בצורה נרפית למדי. תהינו איך קבוצה כזו הגיעה למחזור הזה כמוליכת הטבלה… בלט בחולשתו: בין, מספר 8 כחול, שחוץ מלהזכיר את אדגר דוידס בפריזורה, היה נראה כמו קריקטורה של שחקן אפרורי בליגה למקומות עבודה ביוון. (וכמו אתם יודעים, ביוון אין כל כך עבודה).
עד כאן. ממשיכים לצ׳רלטון!