ביקור במועדון יונייטד אוף מנצ׳סטר – United of Manchester

קיראו כאן על הביקור במועדון יונייטד אוף מנצ׳סטר United of Manchester, מהליגה השישית באנגליה, באיצטדיונה הביתי Broadhurst Park, מנצ׳סטר.

תכירו:

תאריך הביקור שבת, 11.3.17, 15:00
שם הקבוצה United of Manchester
כינוי The Reds
תאריך הקמה 2005
איצטדיון Broadhurst Park, Manchester, תכולה: 4,400 
ליגה ומיקום (ביום הביקור)  National Conference North (ליגה שישית) מקום 13/24
www.fc-utd.co.uk

הביקור שלנו

בכניסה למגרש החנייה של ברודהרסט פארק חיכה לנו סדרן קשיש עטוף במעיל זרחני. הכרזנו בשירה מתוך תוכי הפולקסווגן 9 מקומות, שאנחנו מישראל – והתשובה נטולת השיניים היתה: You can park here for a fiver. כשמשמאלנו חיפויי העץ המרשימים של האיצטדיון ולימיננו מגרש האימונים השמור ואיכותי, החנינו את הרכב אל מול קנטינת הצ׳יפס, הנקניקיות והצ׳יזבורגר, שעוד לא נפתחה לקראת המשחק הקרוב. יצאנו מהרכב, ולאחר מספר צילומים סטייל תיירים שעוד לא ראו מגרש מימיהם, נכנסו פנימה בדלתות הזכוכית לחלל המבואה המרשים בהחלט לקבוצה בליגה השישית. מתחת למסך ענק המציין את פרטי המשחק הקרוב מול טאמוורת׳ שובצו דלתות אדומות רבות המוליכות לחדרים נוספים. לאחר שיחה קצרה עם נציגי המארחים, הבנו שהנציג איתו תיאמנו את הביקור כבר אינו עובד במועדון, וכי אין אפילו אחד שמודע לביקורנו היום. תמיד יש פעם ראשונה… ובכל זאת, נציג המועדון ליווה אותנו פנימה, ואת טקס המסורתי של מסירת הפלאק והדגל, ערכנו ממש על כר הדשא, בנוכחותו המכבדת ביותר של המנג׳ר האהוד קארל מארג׳ינסון Karl Marginson החייכן והמפרגן, שנראה שגם הוא התרגש מהמילים החמות שהערפנו עליו ועל המועדון שהוא מייצג.

לאחר תשלום של 9 פאונד הוגנים לחלוטין הורשינו לעלות למעלה ללאונג׳. כבר כשעה וחצי לפני המשחק, הלאונג׳ היה מלא עד אפס מקום בשותים, אוכלים, וסתם אנשים עומדים שמחממים את הגרונות לקראת העידוד בשיחות חולין. מחוץ ללאונג׳ נפרש היציע המרכזי, כאשר ממש מתחתיו, ללא כל כיסוי או חיפוי, עמדות ה- DUGOUTS בהן יושבים המאמן והשחקים הביתיים והאורחים. ללא פחד מזריקת חפצים, קללות או אלימות כלשהי. יפה היה לראות שכאשר אין חומות – אין מי שיפרוץ אותן, כיאה לקבוצת אוהדים הפורשות מקבוצות האם (ראו בית״ר נורדיה, קטמון, ורובי שפירא חיפה). היציע המרכזי היה היציע היחידי שניתן היה לשבת בו. היציע  שמאחורי השער, בו התרכזו במקובל האוהדים הרועשים יותר והיציע שממול, היו יציעי עמידה. היציעים הללו היו מקושטים בעשרות דגלים, אדומים לבנים שחורים, חלקם אף ירוקים צהובים (כהתרפקות על הצבעים המקוריים של יונייטד המיתוגולית) יותר דגלים מכל משחק שראינו בעבר באנגליה. 

ירדנו למפלס הדשא וצעדנו בשביל המקיף. חנות המועדון היתה למעשה מספר קנטינות פתוחות מלאות חולצות צעיפים ומזכרות שלא היו מביישות כל קבוצה אירופאית בכל רמה. כמובן גם חוברת משחק מפורטת היתה בין המוצרים. את הלאונג׳ הנוסף, המקורי יותר, זה שהיה ממוקם מתחת ליציע שמאחורי השער, כיבדנו בביקור קצר. קירות הלאונג׳ היוו מעין מוזיאון של המועדון הצעיר, שם היו תלויות מזכרות מיום הקמתו, חולצות, כתובות, דגלים ותמונות של שחקני עבר. כל אלו היקנו לו מראה מיוחד, מרשים ביותר ובעיקר בלתי שגרתי. חזרנו למקומנו לאחר שירדנו על כמה פיינטים של בירה קרה.

צמאים לכדורגל איכותי, כזה שיניב שערים וכמה שיותר, חיכינו לשריקת הפתיחה. השחקנים עלו למגרש. במדים הכל צהובים שיחקו האורחים מטרמוורת׳, שהיו ממוקמים במקום השמיני, ומולם – באדום שחור לבן (וללא ספונסר – מבחירה), השדים האדומים של האוהדים. 
המשחק החל. כדי להיות עדין וממלכתי, לא אתאר כאן את המהלכים העקרים של כל המחצית הראשונה, כי בקושי גם היו כאלה. המשחק התנהל כמעט כולו במרכז המגרש, ללא שום מהלך יוצא דופן.

במחצית, וקצת מאוכזבים האמת, תלינו כולנו את תקוותינו בצי׳פס מהמזנון, וכילינו בו את זעמנו. מצויידים בקופסאות קל-קר הממולאות חצי צ׳יפס רותח וחצי קטשופ ומיונז, חזרנו הפעם ליציע העמידה, להשתתף בתצוגת הקהל המרשימה והקיצונית ברמתה לחלוטין מרמת המשחק.

ואז…. לאחר כעשר דקות בשלהי המשחק, בהן האדומים ממש רוכבים על הצהובים, והשער באויר, ולאחר אינספור הגבהות, בעיטות, חיתוכים והקפצות שכולן הלכו החוצה, הגיע הדבר הזה בדקה ה-94:

ואוו.זה היה ללא ספק הממתק לו חיכינו כולנו.
הר הגעש שהיינו חלק ממנו התפרץ במחיאות כפיים סוערות ושירה That’s the way – I like it! כל הדגלים הרדומים החלו פורשים כנפיים ועפים באויר, יחד עם פיסות חוברת משחק שהפכו למצב צבירה קונפטי בשנייה. כולנו התחבקנו כאחרוני האוהדים – כאילו ירשנו את המנוי מסבא וסבתא.
אמיר ויוסי שלנו אף הגדילו לעשות ותפסו פיקוד על דגלים אדומים והפכו בין רגע להיות אולטרז מקומיים. דקות רבות לאחר שריקת הסיום, עוד עמדנו שם והמשכנו להריע לגיבורים החדשים שלנו באדום. השחקים קרבו ליציע ומחאו כפיים כהחזרת כבוד לכל שלושת האלפים שבאו לראות אותם עמוק עמוק בליגה השישית…

 

גלריית תמונות

גלריית וידאו

תגיבו, מה ׳כפת לכם?

תגובות