ביקור במועדון בריינטרי טאון Braintree Town

קיראו כאן על הביקור במועדון בריינטרי טאון Braintree Town, מהליגה החמישית באנגליה, במשחק נגד Tranmere Rovers שהתקיים ב Cressing Road, בריינטרי.

תכירו:

תאריך הביקור שבת, 19.11.16, 15:00
שם הקבוצה Braintree Town FC
כינוי The Iron
תאריך הקמה 1898
איצטדיון  Cressing Road, Braintree, Essex, תכולה: 4,202 
ליגה ומיקום (ביום הביקור) Conference National (ליגה חמישית) מקום 22/24
אתר רשמי 

הביקור שלנו

האמת, לא תכננו מעולם להגיע לבריינטרי. כי מה יש בבריינטרי, חוץ מכנסיה, סַפָּרים ושמיים אפורים? אבל ההיכרות שלנו עם הסינדרלה המקומי דניאל טרנר, הכריעה את הכף לטובת הביקור המפתיע בעיירה הסתמית. עם דניאל סגרתי את פרטי הביקור לפרטי פרטים כבר כחודשיים לפניי. קבענו להפגש לפני המשחק עם טרנמיר, ולאחר מכן להתערבב יפה יפה בפאב The Orange Tree יחד עם כל האוהדים המקומיים. הגענו לבריינטרי כשעתיים לפני המשחק, והעיר עמדה בכל הציפיות המינימאליות שהקצנו לה. פנינו מיד לאיצטדיון, כדי לצמצם זמנים לקראת המשחק החשוב מול טרנמיר, הקבוצה האורחת הממוקמת במקום הרביעי. בריינטרי, מצידה, שקועה היתה עמוק בתחתית, במקום 22. המשחק אגב, דורג ע״י הנהלת המועדון כמשחק רמה A, עם צפי גדול לאוהדי חוץ רבים, שעתידים היו לשטוף את רחובותיה הנקיים והריקים מאטרקציות של בריינטרי, Essex.

האיצטדיון המקומי, ה-Cressing Road, נח לו בין בתי שיכונים בצבע חום כהה, שרחובותיהם הצפופים והצרים היו מסומנים בקונוסים זוהרים ברדיוס של כמה מאות מטרים כדי לא לאפשר חניה בהם. הגעתנו המוקדמת איפשרה לנו להחנות את המיניבוס שלנו במיקום מושלם. נכנסו בין שערי המועדון הכחולים, והצגנו עצמנו כי שהגיעו מישראל ובלה בלה בלה (בפעם ה25 זה כבר דיי נמאס, כן?) אבל לאלו ששמעו זאת בפעם הראשונה זה דווקא היה מעניין ונחמד, וקיבלו אותנו בחיוך עצל של שבת בצהריים קריר ונעים. פנינו למקום הכי פעיל באותה שעה מוקדמת – הלאונג׳, שהיה מבנה קרוואני מאורך עם בר משקאות, וכמה שולחנות עגולים וכסאות סביבם בכוריאוגרפיה השמורה לאולמי שמחות בקריות בשנת השמונים.

יחד עם האוהדים היחידים שהיו בבר באותה שעה, צפו להם שחקני בריינטרי בשידור הישיר בטלויזיה של המשחק המרתק בין לינקולן סיטי מובילת הקונפרנס, לפורסט גרין רוברס, הקבוצה הצמחונית. כמה דקות לאחר מכן, הגיע דניאל מיודענו הצעיר ועב השיער. ישבנו שם כולנו על כמה בירות קרות, וכמה שקיות טובות של צ׳יפס תעשייתי מהסופר (כי הקנטינה עדיין היתה סגורה).

במהלך המפגש, סיפר לנו דניאל כמה עובדות מעניינות על בריינטרי:

  • סמל המועדון, הוא היחידי בין כל קבוצות הכדורגל באנלגיה, הכולל עמוד תאורה –  Floodlight.
  • על אדמת האיצטדיון היה קיים מפעל היסטורי לחלונות בעלי מסגרות ברזל, ומכאן כינוי הקבוצה: The Iron, ומכאן גם האיזכור על גבי הלוגו, הכולל את דמותו של המפעל ההיסטורי כגג בעל הקצוות המשולשים.

את הזמן עד המשחק העברנו בלאכול נקניקיות, המבורגר וצ׳יפס, אותם הגדיר דניאל כ״טובים ביותר באסקס״. היה אפשר להתווכח עם זה, אבל עם כאב הבטן שלאחר מכן – קצת פחות. אלו מאיתנו שלא היו עסוקים בלעכל, פנו לחנות המזכרות ונפרדו מכמה עשרות פאונדים לטובת הגדלת האוסף האישי, שכעת כולל חולצה מקורית, צעיף וסיכה של פאקינג בריינטרי. 

כמה דקות לפני המשחק, נקראנו לכר הדשא, שם הצגנו בגאווה של ילדים את סמל הסינדרלה ואת דגל המתנה לקבוצה המארחת. קיבל את כל אלה דייויד גרין, אחד ממנכ״לי המועדון, שטרח, כמו שאר חבריו באופן מופגן משום מה, לא ליצור שום קשר נוסף איתנו, לא לפני ולא אחרי הטקס. מעניין למה… היחיד שבאמת התרגש מכל הסיפור היה דווקא דניאל, שתמונתנו המשותפת על כר הדשא הגיעה עד העיתון המקומי מספר שבועות לאחר הביקור. אמרתי לו שהוא יהיה מפורסם…

המשחק החל והמשחק הסתיים. יהי שם ה׳ מבורך.
1:0 לאורחים, שיכל היה בקלות להיות גם 2, אלמלא החטאת הפנדל הרשלנית אי שם בדקה המי יודע כמה. אגב, היה זה הפנדל הראשון בתולדות הסינדרלה. יחד איתנו צפו במשחק הבינוני, עוד בערך 900 אנשים ששילמו על כרטיסים (כי אנחנו לא). 700 מקומיים, ו-200, די מאכזבים האמת, מטרנמיר.
נפרדנו מהאיצטדיון, מאור הזרקורים ומהקור הכמעט בלתי נסבל לטובת פאב ה- Orange Tree כמתוכנן, שם אכלנו (שוב) הכל חוץ מדברים בריאים, הפעם כשברקע טוטנהאם נגד ווסטהאם מהפרמיירליג. חרא של רמה, תאמינו לי…

 

גלריית תמונות

גלריית וידאו

תגיבו, מה ׳כפת לכם?

תגובות