Read all about our visit to 7th Tier side Hitchin Town FC for their fixture against Leamington at Top Field, Hitchin—without a doubt, the lowest tier we've ever visited...
 |
.VS |
 |
2 |
2 |
Where:
General Info:
Date of Visit: Monday
Club Name: Hitchin Town FC
Nickname: The Cannaries
Founded: 1928
Stadium: Top Field, Hitchin תכולה: 4,554
League and Rank: Southern Premier Division (7th tier) 8/24
Official Site | Wikipedia
The Visit
There is genuinely nothing interesting to say about this obscure club, other than the fact that back in the 2011/12 season, they ranked fifth in the league for average home attendance. That was all 388 fans who actually bothered to leave the house to watch it. Oh, one more thing: the club's greatest achievement of all time was finishing runners-up in the fifth tier during the 1968/69 season in the Isthmian League—a league bringing together modest clubs from the Greater London area." That is what we wrote about the club in the tour booklet handed to every Cinderella embarking on our fifth trip. Not that we could fill encyclopedias now about the club's silverware or its sporting philosophy, but if we had to pick a single cover photo for a book gathering all our Cinderella adventures, an image from that visit to Hitchin would without a doubt take pride of place.
We arrived in Hitchin after a scenic stop in Shakespeare's birthplace, Stratford-upon-Avon, as part of our journey through the stunning, historic Cotswolds. One of our standout cultural memories from town—at least as far as we were concerned—was the information-packed computer screen staring back at us in the local betting shop when we popped in for a flutter on that evening’s fixture. It felt like every conceivable outcome had been priced up, right down to the colour of the referee’s wife’s knickers. Naturally, keeping with tradition, we bet on pink. Just kidding. We put our money on a Hitchin win, knowing full well from that second on that a UFO had a better chance of landing in the centre circle than our bet coming off.
נכון שהיצ׳ין עצמה לא חלק מאותו איזור מתוייר ופופולארי כל כך, אבל בתור פרבר אפרורי של לוטון, שהיא עצמה פרבר של לונדון, מצבה הויזואלי של העיירה דווקא הפתיע לטובה. בדרך חצינו איזורים כפריים טבולים בירוק שלא היו מביישים אף איזור אחר באנגליה. כבישים צרים שמאיימים להבלע בתוך לוע סבך ירוק-עד קידמו את פנינו לברכה. גם כנסיות עתיקות, בתי קברות וחומות אבן שהמרכיב העיקרי בהן הוא ירוקת הוסיפו לאוירה.
את ה-Top Field מצאנו בקלות. עוד מחוץ לעיירה הכווינו אותנו שלטים חומים לכיוונו. יפה לליגה שביעית!
החנינו את רכבנו הרטוב עד לשד שסיו במגרש החניה הריק שהיה ממוקם אל מול מה שהתברר כפאב של המועדון. בחוץ היו בסביבות 12 מעלות בצד החם של האפס, וגשם אנגלי טיפוסי טיפטופי זרזיפי החל לרדת. כאשר יצאנו מהרכב שמנו לב למבטיהם החודרים של יושבי הפאב. וכאשר החלפנו את חולצותינו לחולצות השחורות התואמות של הסינדרלה, היינו בטוחים שאותם משועממים צופים כעת בדבר הכי מעניין שהם ראו מאז שנולדו כאן. פנינו לברר אל מול סדרן החניה הרדום היכן ניתן למצוא את מר Roy Izzard, האדם שלקח על עצמו את משימת התכתבות המיילים טרום בואנו.
רוי היה אדם בסביבות ה-60, ואולי אף יותר, גבוה ורזה, והוא קיבל אותנו בחשדנות מסויימת ולא ברורה. בעצם, אולי היא כן ברורה, כי מצבם הנפשי של ארבעה גברים שבאים לראות משחק בליגה שמינית בארץ רחוקה, אולי הוא לא מהיציבים שיש… החלטנו לשבור את הקרח ולהעניק לרוי את מגן הסינדרלה. עקבנו אחרי רוי בין כל מבני המועדון. כולם היו מעץ, צבועים ירוק צהוב, צבעי הקבוצה, וכולם היו מתוחזקים להפליא. הטקס נערך בקרוואן מאולתר, ששימש גם את מלאי חנות המזכרות, וגם את ״משרד המועדון״. אדם עב טריינינג צהוב ושפם נע בעצבנות בכיסאו המרופט, וכשרוי הציג לנו אותו, הוא ביטל את ההתלהבות בחיוך מזוייף. מותר לו. לא כל יום נחשפים כאן לישראלים קולניים כמונו. הענקנו את מגן הסינדרלה לרוי לאחר מחמאות על האירוח המושקע, בנסיון נואש להתחנף ולהשיג כרטיסים חינם למשחק. 22 הפאונד שכל אחד מאיתנו השאיר בקופת הכרטיסים ב Wycombe היו חור שהיינו צריכים למלא. המחמאות עשו את שלהן, ורוי הפך בין רגע ממארח אפור ולא חיוני, לאחד מאלו שנזכור בהמשך הדרך. רוי דיבר על כך שהמועדון גאה מאוד להיות ״לא טיפוסי״ במובן הטוב של הביטוי. בליגה השמינית אין כמעט מועדונים עם יציעי טרסות, ולאלו שיש, אין מבני עץ מסורתיים כמו זה, אלא מבני אבן קרים ומבאסים – כך, לכל הפחות הבנו מפיו. עוד שיבח רוי בקנאות דתית את מצבו המצויין של הדשא והזמין אותנו לעשות סיבוב עצמוני סביב המגרש.
רוי העסוק הציע לנו לבקר בקרוואן הסמוך הנושא את השם ״חנות המזכרות״, לפני שהתנצל על כך שהיה חייב לחזור לעיסוקיו המקצועיים. נפרדנו ממנו לשלום, ופנינו לקניית המרצ׳נדייז המסורתית, שהלוואי ותשתלם יום אחד, כי אנחנו די בונים על זה שמישהו עוד 50 שנה יקנה במחיר מופקע את החולצה הצהובה שקנינו באותו יום במחיר מופקע של 30 פאונד. חמושים בצעיפים, סיכות (שרוי הציע לנו לזמכרת בחינם), ובחוברת המשחק הרשמית (כן, כן, אפילו במשחקים של מכבי חיפה אין את זה), פנינו ללגימת כמה בירות טובות בפאב של מול מגרש החניה.
הפאב המתמלא שימש אכסניה נהדרת לכל המי ומי של היצ׳ין שזה בערך חמישה אנשים נוספים. כולל ארבעתנו. את קירות הפאב קישטו מדפים שעליהם אינספור גביעים מתחרויות Darts (קליעה למטרה), ולאו דווקא כדורגל. כל אחד מאיתנו הזמין את ה Pint החביב עליו, חוץ מגיא, שקיבל בדיוק את הפיינט שהוא הכי שונא: Guiness. תקוות של שלום עולמי ניתנו באותה כוס מלאה בגינס, כאשר הצענו אותה חינם לזוג חברים אנגליים שישבו ליד הבר, והכרזנו: Take a pint with love from Israel. אפילו חיוך לא זרקו אלינו.
כחצי שעה לפני תחילת המשחק חזרנו למגרש. על כר הדשא, היריבים מלמינגטון, מובילי הטבלה, ערכו חימום. אנחנו זיהינו את שחקני היצ׳ין בחצי הרחוק של המגרש ורצנו אליהם אחוזי אמוק בצרחות: !!!Come on Hitchin היה נחמד לשמוע את הגיחוכים בין השחקנים למשמע סגנון העידוד הקיצוני והמסיבי. כך המשכנו לעשות תוך כדי הקפת המגרש. לבסוף קבענו את מקום מושבנו ביציע המרכזי המקורה, יחד עם האוהדים הנייטרלים שהיוו בערך 50 מתוך כל ה 311 שבאו לצפות במשחק. בכל זאת… ליגה 8, אמצע שבוע, 10 מעלות וגשם זלעפות…
לפתע הגיח רוי, מכוסה בכובע הגרב השחור הרשמי שלו, והציע לנו להכנס לחדר ההלבשה של השחקנים. כל השחקנים היו למעשה על המגרש, כך שהיה זה אמור להיות ביקור קצרצר, להתרשמות חטופה בלבד. לא היינו צריכים יותר. קיבלנו את ההצעה בשמונה ידיים ונכנסנו אחריו לקודש הקודשים של הירוקים צהובים:
איזה יופי זה!
אח״כ הציע לנו צלם המועדון הרשמי להצטלם על כר הדשא, וגם לזה לא בדיוק סירבנו… בקיצור – רוי הגבר החל לפרוע את השטרות.
וכן, מלבד מה שמסביב, היה גם משחק…
שני שערים שאנחנו לא כל כך זוכרים איך הם קרו, נחתו כרעם בלילה סתווי על המארחים בדקות ה 21 ו-31. לשתי הקבוצות לא היה כל כך מה להציע מלבד ה״בעט ורוץ״ המוערך כל כך ברמות האלה. המגרש, שבקושי סבל כבר את הגשם הכבד, הפך להיות בוצי מחליק ומסוכן. בלט מאוד בחולשתו: מספר 4, הקפטן Alasan Ann המכונה בפי המקומיים: Ali, שנראה שבחר בקריירה פחות מתאימה לכישוריו, אם לומר בעדינות…
התוצאה נשמרה גם בעת המחצית, ואנו פנינו לטעום מההמבורגר המהביל שנדמה וכאילו קרא בשמותנו אחד אחד מהקרוואן המרוחק שהתיימר להיות ״המזנון״. התור האנגלי הוא אחד הסטארטאפים שארצנו חייבת להטמיע בעמנו הברברי. הייתם צריכים לראות גברים, נשים וסתם אנשים עומדים בקור, תחת מבול של גשם, בתור לקפה חם, צ׳יפס והמבורגר. רק את זה יכולנו לצלם שעות. מראהו האפרורי של ההמבורגר הכריע בסופו של דבר את הכף לטובת כמה מנות צ׳יפס, במקום הסיכוי לבלות את הלילה לאחר שטיפת קיבה, בבית חולים שקר כלשהו באיזור. והבחירה היתה נהדרת. איזה צ׳יפס זה היה… אחד השיאים של הערב.
המחצית נפתחה בבליץ צהוב, שהניב פרי בדקה ה-52, מרגלו של Frendo, בעל השם הלטיני שהריח כחיקוי זול. בנסיון נואש לשנות משהו במשחק, התמקמנו גם אנו מחדש יחד עם עשרות האולטראז של היטצ׳ין שישבו מאחורי שערו של השוער האורח. הייתם צריכים לשמוע את כוכב הרוק המזדקן, בעל השיער הלבן והעגילים שניקבו למכביר את תנוכי אזניו, ״מעיר״ ו״גוער״ בשחקנים בדרכו הכל כך אנגלית ומיוחדת. עלו שם משפטים מזעזעים כגון: ?Come on referee!!! you are drunk או: Ref! You are absolutly blind וכמובן, הלהיט האלים: ?Why didn't you use your glasses today, mate מזעזע היה עוד לשמוע אחרי כל משפט נאצה כזה את חבריו לספסל האוהדים – מתגלגלים מצחוק. מבחיל.
לאחר כמה מהלכים טובים של היצ׳ין, בסופו של דבר, וממש מול מצלמותינו השלופות, זה קרה. Burnes השווה את התוצאה בדקה ה-75, והפך אותנו מאושרים בגלל מבול השערים והגשם ששטף את כולנו. בתוצאה זו הסתיים המשחק, ושלח את שחקני שתי הקבוצות כל אחד לעיסוקו המשני, ולמשחק הבא בליגה המייגעת הזו. אנחנו נפרדנו מחברינו החדשים והצנועים בהיטצ׳ין והדינו להם על ערב של חוויה אנגלית אותנטית בלתי נשכחת.
פוסטים קשורים
- קיראו כאן על ״קרב הקנריות של אנגליה״, על הקשר בין היצ׳ין, לנוריץ׳ הבכירה.
