נפתח בשאלה קטנה: איפה אתם הייתם ב 14.7.2015?
– אם אתם צרפתים, וחייתם במאה ה-13, הייתם בודאי מאושרים שיש לכם מלך חדש, כי לואי השביעי עלה לכס השלטון ביום זה בשנת 1223.
– אם אתם קנדיים, בודאי לא תשכחו את השיטפונות הגדולים שאיימו להחריב את העיר מונטריאול בשנת 1969.
– אבל אם אתם אנגלים, לא תשכחו לעולם את משחק הידידות ההיסטורי בין היטצ׳ין טאון הצנועה מהליגה השמינית – לנורוויץ׳, קבוצת הצ׳פיונשיפ שהתקיים ב-14 ביולי שנת 2015.
כן כן, זה קרה.
מועדון היצי׳ן טאון, המייצג את העיירה השלווה הטובלת בירוק מאיזור הרטפורדשייר, קיים משנת 1865, והוא אחד משלושת המועדונים היחידים שהשתתפו בגביע האנגלי הראשון, ועדיין קיימים )יחד עם Marlow ו- Maindenhead).
באוקטובר שנת 2014, התכנסה בעיר מועצת היגוי, כדי לחשוב על ציון ראוי ל-150 שנות קיומו של מועדון הכדורגל של העיירה.
הצטרפו אלינו לאותה ישיבה היסטורית:
אוקיי חברים, החלטנו לשחק משחק ראווה, אבל נגד מי נשחק? מי ירצה לשחק מולנו?
– אולי נוטיגהם פורסט?
– למה?
– נו, זה קל! גם הם הוקמו בדיוק כמונו בשנת 1865!
– אוקיי… רעיון טוב, עוד רעיונות!
– אולי רדינג?
– למה?
– המאמן שלהם, נו, מה שמו? דיויד דודס שיחק אצלנו כשהיה צעיר!
– אחלה. עוד רעיונות.
אולי… רויאל אנג׳ינירז?
– מה, אלה ששיחקו איתנו בגביע האנגלי לפני 150 שנה?
– כן!
– לא קיימים אחי. התפרקו.
אז וונדררס!
– (שתיקה)
– גבר, הם לא קיימים כבר 128 שנים… תקרא עיתונים.
– בעסה.
אז ארסנל!
– חחח. נראה לך שיבואו רק בגלל שהם שיחקו כאן את המשחק הראשון שלנו לאור פנסי תאורה?
– למה לא?
– אין מצב גבר.
חשוב להדגיש כי קברניטי המועדון הקדישו מחשבה רבה למציאת קבוצה איכותית, כזו שתמשוך קהל. המטרה היתה קבוצה פרמיירשיפ או צ׳מפיונשיפ לפחות…
כשכבר ממש כמעט כולם נשברו, ו- Roy Izzard כמעט ולחץ send על המייל המזמין את לוטון טאון, השכנה מהליגה החמישית בלית ברירה, קפץ Colin Ridgway עם רעיון מבריק:
מה עם נוריץ׳???
– (שתיקה)
– הם משחקים בירוק צהוב, כמונו?
– כן.
– וגם הם נקראים ״קנריות״?
– כן!
זה הספיק.
למחרת, שלח Roy Izzard את המייל המזמין את נוריץ׳ למשחק הראווה החגיגי. כשכולם כבר היו מספיק סקפטיים כמו פולנים טובים, בבוקר אחד של חודש נובמבר 2014, הגיעה תשובה ממזכירת מועדון הכנריות ממזרח אנגליה: ״נשמח להגיע!״. המשחק המיוחל נקבע ל 14 ביולי שנת 2015 כשמונה חודשים לאחר מכן. רצה הגורל, ונוריץ׳ היתה מעורבת בעונה מצויינת והיתה מועמדת בטוחה לעלייה. בהיטצ׳ין כבר התחילו לחשוש שההכנות לעונה הבאה בליגה הטובה בעולם לא תאפשר את המשחק לו כולם מחכים…
אבל נוריץ׳ לא איכזבו, וב-8 ביוני 2015, הגיע מייל נוסף מהמזכירה החביבה, שאישררה את ההגעה, ואת השתתפותה של נוריץ׳ ב״קרב הכנריות״. העלייה לפרמיירשיפ תפסה את המועדון המצליח במצברוח מרומם למדיי, והם שיגרו באוטובוס את כל הסגל הרחב שלהם, מרחק של 92 מייל מערבה ל-Top Field בהיצ׳ין.
הבעיה הבאה שעלתה היתה בעיית הבטיחות: כיצד מאפשרים נוכחות ראויה של השחקנים האורחים שעלותם מליונים רבים, בחדר הלבשה די רעוע שקיים במגרש? הבעיה נפתרה בכך ששני חדרי ההלבשה במגרש (של האוחרים והמקומיים) הוסבו לחדר הלבשה אחד לטובת האורחים, ואילו המאחרים התכבדו במקלחות הבריכה העירונית הקרובה. פשוט אדיר.
בהמשך, גם מגרש החנייה הוגדל על חשבון נדל״ן בסביבה בעלות כוללת של 486.54 פאונד בקירוב (שהיום אגב, אחרי ה Brexit, זה חצי שקל בערך).
הבעיה האחרונה שעלתה היא: מה ילבשו המארחים במהלך המשחק? הרי גם האורחים לובשים את צבעי הצהוב-ירוק. אנו חוזרים לישיבה ההיסטורית:
טוב, אז מה נלבש נגד נוריץ׳?
– אפשר ללבוש רק צהוב…
– עוד רעיונות
– מממ….
– מממ…
– אפשר חולצה שחציה לבן, וחציה ורוד, ומכנסיים כחולים?
– אתה צוחק, נכון?
– לא ממש.
וסוף סוף זה קרה. נוריץ׳ קיימו והבטיחו, ושלחו את הסגל המלא שלהם להתמודד מול 1,777 צופים, ו-11 גיבורים מקומיים במשחק ראווה היסטורי. המשחק נגמר 10-0 ונשאיר אתכם במתח לטובת מי. רמז: לא לטובת אילו עם התלבושת ההזוייה בצבעי לבן-ורוד-כחול.
רק נגיד שבמחצית, נוריץ׳ החליפו את כל ה-11 בשחקני נוער ומחליפים שלא ראו דשא מימיהם לפני המשחק וגם לאחריו.
הנה הוידאו המסכם את האירוע הספורטיבי:
הנקודה שלנו:
את היצ׳ין ביקרנו ב 5.10.15, במסגרת מסע הסינדרלה החמישי. המועדון ייזכר לנו לעד כאחד המפרגנים והחמים בהם ביקרנו. התארחנו בחדר ההלבשה דקות לפני משחק הליגה נגד Leamington, פונקנו בסיכות מתנה לציון שנת ה150, ואף הצלם הרשמי של המועדון הנציח אותנו מניפים את דגל הירוק צהוב במרכז המגרש.
